Welcome to my blog.

I am an independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

My blog offers you insight into my analysis of what goes on in our region and its impact here and globally.

As a former Senior Israeli Official on Arab Affairs I spent most of my intelligence career in Arab speaking areas.

My work today, including all the articles I publish, is based on a wide variety of Arabic sources which you will see referenced throughout my articles.

My blog, like my briefings and tours do not tell you what you can read in the news yourself – subscribe to my blog to be sure to get the story behind the story.

I hope you will find my analysis and commentary thought-provoking.

I want your feedback – respond by commenting or email me directly.

Please be in touch if you would like to consider booking me for an event in Israel or anywhere in the world. And next time you’re in Israel be sure and be in touh with me as you’re planning so you can include an Intelligence Briefing or an Intelligence Tour while you’re on the ground in Israel.

Thank you and I look forward to hearing from you.  Please feel free to email me at


Operation Protective Edge: Exiting to a New Space

This is the English version of the Hebrew article I posted yesterday. To read the Hebrew article please click here


August 28, 2014

Operation Protective Edge: Exiting to a new Space

by Avi Melamed


In my article Operation Protective Edge – Light at the End of Tunnel that I published on July 22, 2014 during the very early stages of Operation Protective Edge, I made the following observations (click here to read the article which expands on the below points),

  • This round offers both Israelis and Palestinians a chance for strategic positive shift
  • Hamas’ strategy has reached a dead end
  • Hamas’ modus operandi is substantially challenged
  • Hamas will announce victory no matter what the reality is and the outcomes are
  • Both parties will exit into a new space – different than the one before this round

After 50 days of fighting, on August 27th a truce was reached. Current estimation is that it will hold.

At this point I believe that the developments and the course of events are playing out according to my predictions.

As expected, Hamas rushed to announce victory. The reality is obviously totally different.

Cracking under Israeli military pressure, Hamas was forced to sign a cease fire deal in which none of the terms and conditions they demanded throughout the war were included. In fact, Hamas signed the very same deal that was offered to them by Egypt in the early days of the fighting – a deal that Hamas had consistently refused to sign, describing it as a “non starter” and as a “dead deal.”

It is important to understand that the substantial blow Hamas sustained in this round exceeds the military aspect – it has wider dimensions and ramifications:

Operation Protective Edge marks a milestone – Hamas’ ideology and political strategy has hit a dead end. Why?

Hamas’ political claim to be recognized as the only representative of the Palestinian people is based upon an ideological argument. Hamas formally describes itself as the Palestinian branch of the Muslim Brotherhood. As such, and in full compliance with the Muslim Brotherhood ideology, Hamas’ vision includes two major components:

One. Hamas envisions the future of all Palestinians within a regional Muslim entity (a Caliphate) which is subject to, and conducted by, the implementation of Islamic Religious codex – the Shari’ah.

Two. Hamas – like the Muslim Brotherhood – argues that fighting Israel until it is wiped off the face of the earth is a religious and historical imperative. Hamas argues that their way is the one and only right way.

As often characterizes radical movements, Hamas initiated the recent military round out of its own inner logic and interest, ignoring – knowingly or unknowingly – both regional and global trends, changes and developments. And as a result, Hamas made some bad miscalculations:

First, as chaos and violence rock the region, Arab states desperately need and seek, stability. Hamas set a local fire, hoping (in vain) that it would spread and expand. By that, Hamas created growing resentment and anger among the Arab states which resulted in the deepening of Hamas’ isolation.

Second, while the world is shocked by the horror and atrocities perpetrated by ISIS masked militants in the name of a distorted, murderous Islam, Hamas masked militants – in broad daylight – execute people in the Gaza Strip accused of being collaborators with Israel. By that, Hamas associated itself with ISIS.

Third, even the harshest critics of Israel in the West cannot ignore the brutal rocket attacks on Israeli woman and children. Hamas intensified its attacks, savagely and indiscriminately firing thousands of rockets and mortars on Israeli cities and ignoring the international demand to stop the shooting. By that, Hamas eroded the support they had gained within some circles in Europe.

Fourth, while claiming it is acting to defend the people of the Gaza Strip, Arab – as well international public opinion – could not ignore the fact that Hamas leaders, safely sheltered in their underground tunnels or in fancy hotels, continued to perpetuate the violence totally oblivious and indifferent to the growing suffering of the Palestinians in the Gaza Strip. That behavior fueled anger and resentment towards Hamas in the Arab world generally – and among the Palestinians specifically.

These miscalculations deepen Hamas’ crisis. Yet Hamas’ troubles have just begun. One must keep in mind that hundreds of thousands of Gazans have no homes to go back to, the physical infrastructure is badly damaged, and winter is around the corner. False victory rhetoric cannot provide the people of Gaza with housing solutions. Nor can it hush the growing criticism and anger towards Hamas in the Arab public opinion in general and the Palestinians in particular. Winter is awaiting Hamas as well…

In June 2007 Hamas took over the Gaza Strip in a violent coup. During this coup they killed their own brothers, the people of the Palestinian Authority.

Once they took over they established a kingdom in the Gaza Strip for themselves. For more on that issue read for example my article Hamas’ Kingdom of Crime (January 2012).

A historical perspective of the seven years of Hamas rule in the Gaza Strip presents the scale of Hamas’ failure:

Thousands of Palestinians have been killed

The physical infrastructure has been ruined due to Hamas perpetrating round after violent round which has resulted in nothing more than more death and misery

Gaza sank into a gloomy reality of growing rates of unemployment, deepening social and economic isolation, deepening frustration and a hopeless future.

In the regional arena the picture is no better: Allying themselves with the Assad-Iran Axis, and later on with Muslim Brotherhood in Egypt, ended up badly for Hamas. These moves left Hamas is desperate need for money and support. Therefore, Hamas became totally dependent on the good will of the Iranian regime, the Turks, and Qatar – who will get rid of Hamas in a heartbeat once they cease to be a useful tool in their service

Hamas’ seven years of ruling in the Gaza Strip is nothing less than a massive failure which has resulted in nothing else except more misery and more suffering for the people of the Gaza Strip.

No false victory rhetoric can cover up, or compensate for those facts – and the Arab world at large and the Palestinians in particular, know that.

Here are Hamas’achievementsfollowing Operation Protective Edge:

When the Rafah Terminal – the same one that was burnt down to the ground by Hamas in 2007- is reopened, it will be monitored by the Palestinian Authority – the same one kicked out by Hamas seven years ago

If, and when, salaries to Hamas’ employees will be paid – the same employees the Hamas government could not pay because before this round because the regime was broke (for on that matter read my article Mukawama, Money, Missiles published on July 15, 2014) – the checks will be signed by the Palestinian President, the same one described by Hamas as “illegitimate” if not a “traitor.” The same President whose people were butchered by Hamas seven years ago.

When building materials will once again be provided to the Gaza Strip for the reconstruction of the devastation caused by Hamas, the materials will be strictly monitored – and not by Hamas.

International, as well as regional factors, realize that Hamas should not be given the space to continue to generate instability. Yet, it is clear that the people of Gaza should have hope and a future. It is likely then, that an initiative generated by the factors who seek stability will aim to create new ground rules in the Gaza Strip which will aim to provide the Palestinians in Gaza with hope on the one hand, perhaps for example a harbor – or even an airport, but under conditions and terms that will restrict and limit Hamas’ ability to resume their violence.

No wonder then, that Hamas rushed to announce “victory.” Due to its enormous failures, it is the only thing Hamas could do. In that context, Hamas has a good mentor: Following the 2006 war between Hezbollah and Israel, Hezbollah leader Hassan Nasrallah rushed to announce a “divine triumph.” Ever since then Nasrallah lives in a bunker, and ever since then Hezbollah has not shot one bullet at Israel.

One can sum up Hamas’ failure as follows:

Hamas initiated this round as the sole decision maker in the Gaza Strip. Hamas alone held the matches, and was motivated by the wrong calculation. Hamas leaders believed that they could dictate the agenda. They miscalculated. Hamas exits this round  no longer the only decision maker in the Gaza Strip. There are additional players like Egypt, the Palestinian Authority, Saudi Arabia and the international community. Hamas has lost its exclusive control over the Gaza Strip, and thus Hamas’ ability to dictate the agenda is now significantly narrowed.

There are some in Israel who argue that “Israel should eliminate Hamas.” That outlook does not dialogue with reality. Hamas is here to stay. Israel should make sure however, that Hamas will not be able to dictate Israel’s agenda.

This is not only in Israel’s interest. The Palestinians themselves should make sure that Hamas does not dictate its agenda on their backs. In the evolving discussion within Palestinian society regarding the path and destination of the Palestinians as a nation, Hamas never considered itself as a partner in the discussion; Hamas considers itself the one that will dictate – one way or another – the course and outcome of that discussion. But that is not the reality anymore. The circumstances, course and outcomes of Operation Protective Edge, as well as the rapid dramatic changes in the region, force Hamas to participate in that discussion as a partner with responsibilities – not as a dictator. As a result, Hamas enters a long process where it has to revise its way, policy, strategy, direction and goals. And this process will be encompassed with turbulence inside Hamas. It is already happening.

The circumstances, course and outcomes of Operation Protective Edge, offer Israelis and Palestinians an exit into to a new space, with a potential for a positive change. Both sides must rise up to the opportunity. The road ahead is long and tough. Yet, the space is open.

מבצע “צוק איתן” – יוצאים למרחב חדש

Below is an article – Operation Protective Edge: Exiting to a New Space. I will send the English out later today.


מבצע “צוק איתן” – יוצאים למרחב חדש

אבי מלמד


ב- 22 יולי, בשלביו המוקדמים של מבצע “צוק איתן”, פרסמתי מאמר בכותרת “האם יש אור בקצה המנהרה” ובו קבעתי את הדברים העיקריים הבאים

א) סבב זה מציע פוטנציאל לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים

ב) הסבב מסמל את העובדה שדרכו של חמאס הגיעה למבוי סתום

ג) כל מודל הפעולה של חמאס – הצבאי, התעמולתי הפוליטי, האידיאולוגי – נסדק קשות ביותר כתוצאה למערכה

ד) חמאס יכריז נצחון בכל מקרה ללא קשר לתוצאות ולמציאות

ה) בסיום הסבב יצאו ישראל והפלסטינים למרחב שונה מזה שהיו בו בתחילת הסבב

לאחר 50 ימי לחימה, הגיעו הצדדים להסכם על הפסקת אש (26 אוגוסט) שלפי ההערכות תישמר. אני מאמין שבנקודת הזמן הזו ניתן לומר שההתפתחויות ומהלך העניינים עולים בקנה אחד עם כל ההערכות שהצגתי במאמר.

כצפוי, חמאס מיהר להצהיר על “נצחון”. המציאות היא כמובן שונה לחלוטין. חמאס ספג מהלומה עצומה. עובדה היא שחמאס חתם על הסכם הפסקת אש על פי המתווה המצרי שהוצג עוד בשלבים מקודמים של המערכה ושחמאס סירב לקבל לאורך כל הדרך.

למהלומה שספג חמאס יש מימדים משמעותיים עוד יותר בפרספקטיבה רחבה. לא מדובר רק במהלומה צבאית קשה ביותר: מדובר לא פחות במהלומה קשה ביותר לדרכו הפוליטית והאידיאולוגית של חמאס. מבצע “צוק איתן” – כפי שהערכתי – מציין את נקודת הזמן בה מגיעה דרכו של חמאס למבוי סתום.

התביעה הפוליטית של חמאס להיות הנציג היחיד של הפלסטינים התבססה על הטיעון שהאידיאולוגיה של חמאס – זו שרוצה להכפיף את כל הפלסטינים למסגרת פוליטית, חברתית, ערכית וכלכלית שמבוססת על ישום קשוח של ההלכה האסלאמית, זו שרואה במאבק האלים בישראל עד להכרעתה צווי דתי והיסטורי מחייב – היא הדרך הנכונה היחידה ואין בלתה. שבע שנות שלטון של חמאס על רצועת עזה, שהובילו להרג של אלפי בני אדם בעזה (רבים מהם אזרחים) לחורבן עצום של עזה, לחנק כלכלי ופיזי, לאבטלה ושחיתות שלטונית, ממחישים לפלסטינים – ולרבים בעולם הערבי – כי האידיאולוגיה של חמאס ודרכו מובילים רק למבוי סתום של חורבן והרס.

חמאס- כפי שקורה לא אחת לארגונים רדיקליים – יזם את המערכה הזו מתוך הגיון פנימי ואינטרסים בלא להתחשב (אם מתוך חוסר הבנה ו/או מתוך חוסר רצון ) בשינויים והתהליכים המתחוללים במזה”ת ובמערכת העולמית. כתוצאה לכך, ביצע חמאס שורה של טעויות קשות ביותר:

ראשית, דווקא בשעה שהעולם הערבי משווע נואשות ליציבות לנוכח האלימות והחורבן הפוקדים אותו – חמאס הצית תבערה מקומית בתקווה (שהתבדתה) ליצור תבערה איזורית גדולה. בכך הגדיל חמאס את הכעס עליו בעולם הערבי והעמיק את בידודו

שנית, דווקא בשעה שהעולם כולו מביט בבעתה בשחיטה של עתונאי חסר ישע בידי אדם לבוש מסיכה בשמו של אסלאם מעוות, אנשי חמאס חובשי מסיכות הוציאו להורג בדם קר, באמצע היום ולעיני כל, עזתים שהואשמו בסיוע לישראל. בכך קישר חמאס את עמו אסוציאטיבית – הן בדעת הקהל הערבית והן העולמית – עם ארגון דאעש הרצחני

שלישית, דווקא בשעה שאפילו הבולטים במבקרי ישראל בעולם לא יכולים היו להתעלם מהמראות של ירי רקטות ישיר ומכוון על ערים, נשים וילדים, הסיר חמאס כל רסן והגביר את הירי הפראי, תוך התעלמות מוחלטת מקולות המחאה שהגיעו מאירופה. בכך גרם חמאס לעצמו נזק תדמיתי ופוליטי קשה ששחק בסיסי תמיכה שהיו לו באירופה

רביעית, דווקא על רקע תביעותיו שלו עצמו לשפר את המצב ברצועת עזה, לא נעלמה מעיני דעת הקהל הערבית והעולמית העובדה שחמאס לא היסס להמשיך בירי כשהוא מפקיר את תושבי עזה לגורלם הטראגי בשעה שמנהיגיו מתחבאים מתחת לאדמה או חיים במלונות פאר. בכך גרם לעצמו חמאס נזק פוליטי ותדמיתי חמור בדעת הקהל הערבית בכלל והפלסטינית בפרט

טעויות קשות אלה של חמאס חוזרות אליו כבומרנג ומדגישות את העובדה שדרכו של חמאס הגיעה למבוי סתום.

פרספקטיבה היסטורית מסייעת להבין את מימדי הכשלון של חמאס.

ביוני 2007 השתלט חמאס באלימות על רצועת עזה, תוך שהוא טובח באחיו, אנשי הרשות הפלסטינית, וכונן לעצמו ממלכה: ממלכת חמאס. אחד הדברים הראשונים שעשה חמאס לאחר השתלטותו על עזה היה לשרוף את המסוף של מעבר רפיח ולהביא לסגירתו. לפני ההשתלטות של חמאס, כאשר המסוף היה בפיקוח של הרשות הפלסטינית ומשקיפים של האיחוד האירופאי, עברו קרוב לחצי מליון פלסטינים מעזה למצרים וחזרה באין מפריע. מעברי הגבול עם ישראל היו פתוחים למעבר סחורות ומוצרים כמעט ללא הגבלה.

שבע שנים לאחר שהשתלט על עזה וגרר את תושביה למציאות של אבטלה עמוקה, מצוקות חברתיות וכלכליות ויאוש הולך ומעמיק, לאחר שהגיע למצב שבו הוא מנודה כמעט לחלוטין בעולם הערבי, לאחר שתמרן את עצמו למצב שבו קיומו תלוי לחלוטין ברצונם של משטרים כמו אירן, תורכיה וקטר, שמחר בבוקר יכולים להשליך אותו ככלי שאין בו חפץ, לאחר שגרר שוב ושוב את רצועת עזה להרג, חורבן :וסבל חסרי תכלית כתוצאה לאלימות שיזם נגד ישראל – אלה הם ה-“הישגים” שמציג חמאס לעצמו באוגוסט  2014

א) כאשר יפתח המסוף שוב, מי שיפקח עליו מהצד הפלסטיני יהיו אנשי הרשות פלסטינית – אלה שחמאס השליך מעזה ב 2007

ב) אם וכאשר יועברו המשכורות לאנשי חמאס – המשכורות שממשלת חמאס לא יכלה לשלם כי הגיעה לפשיטת רגל (ראו בענין זה את מאמרי.באנגלית שפורסם ב – 15 יולי) מי שיחתום על הצ’קים יהיה נשיא הרשות הפלסטינית, זה ששלטונו ברצועת עזה מוגר בברוטאליות על ידי חמאס לפני שבע שנים, אותו נשיא פלסטיני שתואר על ידי חמאס כבלתי לגיטימי אם לא בוגד

ג) כאשר תחודש ההזרמה של חומרי בנין לשיקומה של רצועת עזה שחרבה כתוצאה למדיניותו הכושלת של חמאס, מי שיפקח על העברת החומרים לא יהיה חמאס

ד) אם וכאשר יקודם רעיון הקמת נמל ימי ושדה תעופה בעזה השושבין לא יהיה חמאס

ה) יש סבירות רבה למהלך רחב, מגובה על ידי הקהילה הבינ”ל וגורמי כח איזוריים, שתכליתו ליצור תנאי מציאות חדשה בעזה שתצמצם ותגביל עוד יותר את יכולתו של חמאס להמשיך לשחק באש

אין פלא שלנוכח הכשלון העצום שנחל, חמאס ממהר לעשות את הדבר היחידי שהוא יכול לעשות וזה להכריז על “נצחון”. ראוי בהקשר זה לעשות תזכורת קצרה לגבי “נצחונות” במרחב שלנו: בסיומה של מלחמת לבנון השניה, מיהר מנהיג ארגון חזבאללה חסן נצראללה להכריז על “נצחון אלוהי”. ההמשך ידוע.

הכשלון של חמאס מתמצה בנקודה מרכזית אחת: כאשר יזם חמאס את המערכה הזו נגד ישראל הוא עשה זאת ממקום שבו הוא היה גורם השליטה היחידי בעזה. חמאס היה זה שהחזיק בגפרורים ושיחק בהם כרצונו. חמאס היה זה שפעל מתוך ראיה שגויה שביכולתו להכתיב את סדר היום האיזורי.

בסיומו של מבצע “צוק איתן” חמאס כבר אינו גורם השליטה היחידי ברצועת עזה. יש שחקנים אחרים –מצרים, הרשות הפלסטינית, סעודיה והקהילה הבינ”ל – שהופכים להיות גם כן בעלי שליטה על המתרחש בעזה. חמאס איבד את האקסקלוסיביות שהייתה לו על רצועת עזה, וכתוצאה לכך צומצמה מאוד יכולתו להמשיך ולהכתיב באופן בלעדי את סדר היום שלו על המרחב הקרוב והרחוק כפי שעשה עד כה.

יש בישראל כאלה שחושבים שישראל “צריכה לחסל את חמאס”. זוהי ראיה שאינה מקיימת כל דיאלוג עם המציאות. חמאס לא נעלם ולא יעלם. ישראל צריכה לוודא רק שחמאס לא יוכל להכתיב לה את סדר היום שלו.

אבל לא רק ישראל צריכה לשאוף לכך: גם הפלסטינים עצמם צריכים לוודא שחמאס לא יוכל להמשיך להכתיב להם את סדר היום שלו. בחברה הפלסטינית מתפתח שיח פנימי לגבי יעדיה וזהותה של הלאומיות הפלסטינית. חמאס מעולם לא ראה את עצמו מחויב להשתתף בשיח הזה כשותף, אלא כמי שיכפה את רצונו ודרכו. אבל לא עוד: הנסיבות, המאפיינים והתוצאות של מבצע “צוק איתן”, יחייבו את חמאס להשתלב בשיח הפנים פלסטיני כשותף עם חובותלא כמי שמכתיב.

המשמעות לכך היא שחמאס מתחיל תהליך ארוך של בחינה מחודשת של דרכו ויעדיו – ותהליך זה ילווה בטלטלה פנימית בשורותיו.

כך מתממש מה שכתבתי: הנסיבות, המאפיינים והתוצאות של מבצע “צוק איתן” מציעים מרחב חדש, בעל פוטנציאל לשינוי חיובי, עבור ישראלים ופלסטינים. כפי שכתבתי במאמרי הקודם, על שני הצדדים מוטלת האחריות לפעול לעיצוב עתיד טוב יותר.

הדרך עוד ארוכה וקשה. אבל המרחב לכך נפתח.

Avi Melamed LIVE on I24 News in English and Arabic 8:00 pm Israel time


I will be on I24 News tonight around 8:00 pm Israel time in English and 8:30 pm Israel time in Arabic.

Click here for the English website

Click here for the English website


Former Israeli Senior Official on Arab Affairs, Intelligence Official and educator, Avi Melamed today is an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, regional expert and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

Avi has most recently been appointed the Fellow of Intelligence and Middle East Affairs for the Eisenhower Institute Eisenhower Institute of Gettysburg College with offices located in Washington, D.C. and Gettysburg, Pennsylvania, where among other responsibilities he leads a year-long program entitled Inside the Middle East – Intelligence Perspectives, designed to ensure that the next generation to be in positions of influence in the United States will have a more intimate understanding of the Middle East and will apply methods of critical thinking regarding Middle East Affairs in a way that will result in a more accurate reading the Middle East reality and which will better serve the West’s interest.

He is also the founder and creator of Feenjan – Israel speaks Arabic, a non-profit initiative which presents contemporary Israeli society and culture to the Arab world in Arabic, and serves as an online platform for Israelis and Arabs to discover and discuss issues of common interest.

Avi has degrees from The Carmel Institute for Military Research, George Mason University, and The Hebrew University.

Avi is a frequent contributor in Arabic, Hebrew and English to many news outlets including Al-Arrabiya, Al-Jazeera, BBC, CBN, I-24 News, the Times of Israel, USA Today, The Washington Post, etc.

Through all of Avi’s efforts, as a speaker, an analyst, a writer, and an entrepreneur, he is a bridge builder dedicating himself to enhancing the Arabic, English and Hebrew speaking audience’s comprehensive understanding of the Middle East and of each other.

Catch AVI MELAMED LIVE on I24 NEWS in a few minutes….

Avi Website home picture

Avi Melamed live on  I24 NEWS IN ARABIC at 8:00 pm Israel time (10 minutes) AND in ENGLISH around 8:20/8:30 pm (about a half hours)



Was the Military supreme commander of Izz A-Din Al-Qassam Brigades killed?

 August 21, 2014

 Was the Military supreme commander of the Izz A-Din Al-Qassam Brigades killed? 

At the time this report is being written, the fate of Mohammed Deif, the Supreme Commander of the Izz A-Din Al-Qaasam Brigades, who was targeted by an Israeli air raid on Tuesday night, August 19th, is yet unknown. Hamas’ formal spokesman announced that Israel’s attempt to kill Deif failed. On the other hand, a foreign news network quoted Israeli intelligence sources who argue that Deif was killed. A similar argument was made by some Palestinian sources as well.

Perpetrating such an attack requires two mandatory conditions. One is up to date excellent, highly reliable operational intelligence in real time. The second condition is that the decision makers evaluate that the potential benefit of such an act compensates its potentially counter-productive ramifications. In 1992 Israeli helicopters killed Abbas Al-Musawi, the Secretary General of Hezbollah in Lebanon, together with his wife and son. In 2002, an Israeli jet dropped a one ton bomb on a house in the Gaza Strip, killing Salah Sheahade, the Supreme Military Leader of the Izz A-Din Al-Qassam Brigades, together with fourteen other people including children. Israel carried out these attacks knowing that it would generate international condemnation, and that it would even lead to legal actions against Israel. Yet, this did not deter Israel from carrying out the attacks just the same. Deif’s case falls into that category as well.

Was Deif killed?

To answer that question we should pay attention to a couple of things:

First, there are indicators that suggest that Deif was associated with the house that was bombed. The fact that Deif’s wife, son and daughter were killed in the attack and the magnitude of the bombs used, indicate that the house was not the major target. It is likely to assume that the target was beneath the house – apparently a major command bunker. Moreover, the fact that among the dead reportedly was Hamas’ most senior rocket apparatus commander. These facts indicate that it is very likely that Deif was very much associated with that specific location. The fact that the attack took place means that there was very good intelligence indicating Deif was in– or beneath – the house.

Second, though formally admitting that the air raid was targeting Deif, Israel published no formal announcement regarding what happened to him. The Israeli position stems in my opinion from two reasons: One-to protect Intelligence methods and sources deployed by Israel for the gathering of both operational intelligence prior to the attack and intelligence regarding the outcome of the attack; Two, to enable Hamas maneuvering space.

What is the maneuvering space Hamas needs and why is Israel interested in providing Hamas with such space?

Had a formal announcement been made, either by Israel or Hamas, confirming Deif’s death, Hamas would have to retaliate on a much larger scale compared to the scale of attacks they have launched thus far. At this point, such a retaliation is counterproductive to Hamas’ interests. Though the truce collapsed and fire resumed in the last days, both sides have an interest to pursue the negotiating channel and to avoid further escalation that will spin out of control. Therefore, keeping the fate of Deif following the attack vague, enables Hamas a larger maneuvering space. In a possible context it should be mentioned that on the very day following the attack, Hamas announced it had launched a shore to sea missile targeting an Israeli gas platform in the Mediterranean Sea. Hamas’ announcement was denied by Israel. Yet, the fact Hamas chose that timing to publish the announcement regarding a military operation that has substantial ramifications and is totally different in comparison to the military characteristics of the round thus far, may indicate the attempt by Hamas to “retaliate” (though it did not take place) without generating further escalation. In other words – to create the larger maneuvering space.

Third, in two cases Palestinian speakers – either by mistake or deliberately – described Deif as “Shahid” meaning a Martyr.

Fourth, Hamas’ formal spokesman announced that “Deif will lead the army who will liberate the Al-Aqsa Mosque in Jerusalem.” Such a declaration resembles the declaration made by Al-Qaeda following the killing of Osama Bin Ladin.


In my evaluation Mohammed Deif was indeed killed.

As of now, it is likely that both Israel and Hamas will keep a policy of vagueness regarding the fate of Deif. It is possible that sometime in the future Hamas will formally announce Deif’s death, perhaps it will be presented in the context of “following a severe injury.

Deif’s biography has an interesting yet less known component – Deif had an artistic character. In his days as an active member of the Muslim Brotherhood Student Union in the Islamic University in the Gaza Strip, Deif was involved in directing and playing in a theatre he established in the Gaza Strip. His artistic affiliation was manifested later on in some theater plays produced by Hamas. Deif was playing the role of an Israeli Jewish settler.

It seems as if Deif has left the stage.

האם נהרג מחמד דף המפקד של גדודי עז א- דין אלקסאם

21 אוגוסט 2014


************   אשגר מודיעין   ****************


האם נהרג מחמד דף המפקד של גדודי עז א- דין אלקסאם ?


נכון לכתיבת דווח זה לא ברור האם מחמד דף, מפקד גדודי עז א-דין אלקסאם, נהרג בתקיפת חה”א הישראלי בעזה ב -19 אוגוסט 2014. דוברים רשמיים של חמאס הודיעו כי דף לא נהרג בתקיפה. מצד שני, בדיווחים ברשתות תקשורת זרות נטען, כי חוגי מודיעין ישראלי מסרו באופן בלתי רשמי שדף ככל הנראה אכן נהרג בתקיפה.

בפעולות של חיסול של יעדים המוגדרים כבעלי חשיבות ראשונה במעלה, חייבים להתקיים שני תנאים לביצוע: תנאי אחד הוא מודיעין מבצעי באיכות גבוהה ביותר בזמן אמת. התנאי השני הוא ההערכה שההישג הגלום בחיסול עולה על הנזקים ההסברתיים וההשלכות המשפטיות שעלולות לפגוע בישראל כתוצאה לפגיעה הבלתי מידתית באזרחים במהלך החיסול.

נסיון החיסול של דף משתייך לקטגוריה של פעולות חיסול שביצעה ישראל בעבר כמו חיסולו של מזכ”ל ארגון חזבאללה עבאס מוסאוי (פברואר 1992) במהלכו נהרגו גם אשתו ובנו, וכן בחיסולו של המפקד הצבאי של חמאס צלאח שחאדה (יולי 2002) במהלכו נהרגו 14 אזרחים ובהם ילדים.

האם מחמד דף נהרג?

כדי לענות על שאלה זו ראוי לשים לב לכמה דברים:

ראשית, סימנים שונים יכולים להעיד על כך שדף שהה בבנין שהותקף. העובדה שאשתו ובנו שנהרגו בתקיפה שהו בבית, העובדה שעוצמת ההפצצה מצביעה על כך שבעצם לא הבנין היה היעד אלא מה שמתחתיו – ככל הנראה חדר פיקוד ושליטה מבוצר היטב, והעובדה שבן ההרוגים לתקיפה (נכון לעתה מדווח על שישה הרוגים) גם בכיר צבאי נוסף של חמאס שהוגדר כ”ראש מערך הרקטות של הארגון” – כל אלה מצביעים על כך שהבית – ומה שמתחתיו – היה מרכז פיקוד ושליטה מרכזי ביותר של חמאס ולפיכך סביר להניח שדף שהה בו.

שנית, ישראל הודתה רשמית כי מטרת התקיפה אכן היתה חיסולו של דף. אולם, עד כה לא היתה שום הודעה ישראלית רשמית ביחס לתוצאות התקיפה. עמדה זו נובעת להערכתי משתי סיבות:

סיבה אחת היא הרצון של ישראל להגן על המקורות הדרך בה נאסף המודיעין למבצע כמו גם מודיעין ביחס לתוצאות המבצע.

סיבה שניה היא הרצון של ישראל לאפשר לחמאס מרחב תמרון.

מהו מרחב התמרון שחמאס זקוק לו? אם היה מתפרסם אישור רשמי – ישראלי או מצד חמאס – שמחמד דף חוסל, חמאס היה חייב להגיב תגובה צבאית רחבה ומהלך כזה אינו אינטרס של חמאס בעת הזו.  למרות שהפסקת האש התרסקה והלחימה חודשה, לחמאס יש עדיין אינטרס לשוב בהקדם לשולחן המו”מ ולא להיקלע להחרפה של העימות הצבאי,משום שמצוקתו של חמאס מחריפה והולכת. לכן, מצב של עמימות שבו מותו של דף אינו מוכרז רשמית מאפשר לחמאס מרחב תמרון רחב יותר. זה יכול להסביר את העמדה הרשמית של חמאס שאינה מאשרת כי דף נהרג. בהקשר אפשרי ראוי לשים לב לכך, שביום שלאחר נסיון החיסול הודיעה חמאס כי תקפה בירי של טיל חוף – ים אסדה לקידוח גז במימי ישראל. ככל הידוע לי להודעה זו אין כל בסיס. יחד עם זאת, העובדה שחמאס בחרה להודיע על פעולה כזו – שהיא חריגה באופיה והשלכותיה בהשוואה למאפייני סבב הלחימה עד כה – בתזמון הזה, ראויה לתשומת לב מיוחדת שכן היא הדבר יכול להצביע על רצון של חמאס לאפשר לעצמו – באמצעות יצירת מצג שווא של פעולה כזו –  את מרחב התמרון.

שלישית, בשני מקרים תיארו דוברים פלסטיניים את דף כ- “חלל”.

רביעית, דובר חמאס הצהיר כי דף יעמוד בראש צבא שישחרר את ירושלים. התבטאות זו מזכירה במובן מסוים התבטאויות שהשמיעו גורמי אלקאעדה לאחר חיסולו של אוסאמה בן לאדן.


להערכתי, מחמד דף אכן נהרג בחיסול

נראה כי בשלב זה ישמרו הן ישראל והן חמאס על עמימות באשר לגורלו של מחמד דף.

יתכן כי בשלב מאוחר יותר ובתזמון מתאים מבחינתו, יצהיר חמאס רשמית על מותו של דף – שיוצג אולי כ”מות שנגרם בשל פציעה”.

בביוגרפיה הסוערת של מחמד דף יש פרט מעניין מאוד. לדף היתה נטיה למשחק. בצעירותו היה דף מעורב בבימוי והצגת מחזות בתיאטרון שפעל במסגרת תא הסטודנטים של האחים המסלמים בעזה.

נראה כי דף ירד מהבימה.

Boycott, Divestment and Sanctions – Wrong for Everyone

Over my last two weeks in the US on a Speaking Tour sponsored by the Friends of the IDF many people, asked me about my thoughts regarding BDS. So I have decided to respond by writing an article that I have wanted to write for a long time.


August 17, 201

Boycott, Divestment and Sanctions – Wrong for Everyone

BDS supporters justify the use of sanctions against Israel as a legitimate tool. The underlying concept is that ending any kind of Israeli presence (and on top of it Israeli settlements) in the Palestinian territories is the key for a peaceful solution. Thus, according to that line of thinking- Israeli settlements are the obstacle on that path.

Many people argue that BDS is in fact only a masque for anti-Semitism. I do not stand for that outlook. Indeed, some of Israel’s harshest critics are clearly motivated by blind hatred towards Israel and Jews, but I do believe that most of the BDS supporters are not necessarily so. Moreover, I believe that many of the BDS supporters are genuinely motivated by the belief that BDS is the right way to bring peace. These people are genuinely motivated by the belief that settlements and the Israeli presence in the Palestinian territories are the reason for the fact that there is no peace between the sides. But that is a wrong assumption, and BDS’ way is the wrong one.

There are two major reasons for BDS’ wrong assumption and their wrong way.

The first one is simply the outcome of a lack of knowledge of both history as well as the current facts.

And there is another reason – a more substantial reason – and that is the fact that BDS in its essence contains three major disturbingly moral inconsistencies.

Let me start with the first reason:

Lack of knowledge of historic and contemporary facts:

Settlements in the West Bank and The Gaza Strip are not the reason for the Israel -Palestinian conflict; the West Bank was ruled under Jordan for almost 20 years and The Gaza Strip was ruled by Egypt for the same period of time. There were no Israeli settlements at that time, yet Arab states continued their efforts to destroy Israel.

Israeli Settlements are also not the reason for the lack of a peaceful solution. In 2005 Israel totally withdrew from the Gaza Strip, completely dismantled 21 settlements and evacuated 9000 settlers. In 2007 Hamas took over the Gaza Strip increasing its rocket attacks on Israeli cities. According to Hamas’ official Covenant, Tel Aviv and Jewish Jerusalem are also illegitimate settlements. According to Hamas’s Official Covenant every single place in Israel is sacred Muslim soil and the very existence of Israel violates it. Other radical Palestinian groups such as Islamic Jihad, the Al-Tahrir Party or Salafi Jihadi groups view Israel the same way.

According to the Oslo accords, signed by Israel and the Palestinian Authority (PA), in the beginning of the 1990’s, both sides adopted the concept that all controversial issues – and there are many – are to be solved only through a process of negotiation and mutual agreement.

The second reason is no less substantial. BDS’ three disturbingly moral inconsistencies are:

BDS deprives Israel of the right to negotiate – a right that event the PA itself has agreed to. Any kind of conflict resolution must be based upon the guiding line that each side has the legitimate and moral right to present its needs and arguments. Aside from the issues of Jerusalem, or the issue of Palestinian refugees, or Jewish refugees there are many other controversial issues related to the Israeli – Palestinian conflict such as the use of natural resources, the water, air and space control etc. Israel – like the Palestinians – has legitimate arguments, interests and needs on those issues; Do BDS supporters intend to apply sanctions on Israel and thus deprive Israel the right to negotiate on those issues as well? If so, one could very legitimately question how much BDS is really looking for a real peaceful solution rather than another opportunity to sanction Israel? If BDS does not apply sanctions on Israel because of its positions and interests on the other controversial topics, one may legitimately argue – what is the moral ground that BDS is basing its demands on to impose sanctions on Israel?

Many people in Israel will argue that rockets launched on Israeli cities by Palestinian groups (the biggest perpetrator being Hamas) who regard Tel Aviv and Jerusalem as illegitimate settlements as well, is no less of a reason for the fact peace is not achieved. Settlements are controversial issues, yet they do not kill. Rockets are not a controversial issue, rockets kill. Do BDS supporters argue that sanctions are to be applied because of an issue that does not kill (settlement) yet no sanctions should be applied in the case of an issue that does kill (rockets)? Does it mean that BDS views the value of life as relative?

Second, BDS’ guiding concepts and activity clearly puts an overwhelming share of the responsibility for the lack of peace on Israel’s shoulders. Doing so, perhaps unintentionally, BDS actually exempts Palestinians from the moral obligation to take responsibility and to ask themselves some tough questions. For example: are Palestinians willing to recognize Israel’s right to exist? Analyzing the Palestinian political map today gives very clear, discouraging answer: it would appear in a very modest calculation, that at least half of the Palestinians are not willing to recognize Israel’s right to exist.

And so, though perhaps inspired by good will and intention, BDS’s guiding concepts and activity is totally counter-productive to the noble objective of peace. Focusing on the issue of settlements, and putting sanctions on Israel as a legitimate measure is counterproductive because it does not addressing the core reasons for the sources and roots of the Israeli – Palestinian conflict, as well as the fact that a peaceful solution was not achieved thus far. Moreover, BDS’ guiding concepts and way are distancing the prospects for a real constructive breakthrough that will pave the path to a lasting peace solution.

And finally – yet in my mind the most profound aspect- the moral inconsistencies within the BDS phenomenon disturbingly undermine some of the core values of democracy: the right to negotiate freely, the obligation of personal as well as governmental responsibility and, the value of life.


Get every new post delivered to your Inbox.

Join 1,098 other followers