Shalom!

Welcome to my blog.

I am an independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

My blog offers you insight into my analysis of what goes on in our region and its impact here and globally.

As a former Senior Israeli Official on Arab Affairs I spent most of my intelligence career in Arab speaking areas.

My work today, including all the articles I publish, is based on a wide variety of Arabic sources which you will see referenced throughout my articles.

My blog, like my briefings and tours do not tell you what you can read in the news yourself – subscribe to my blog to be sure to get the story behind the story.

I hope you will find my analysis and commentary thought-provoking.

I want your feedback – respond by commenting or email me directly.

Please be in touch if you would like to consider booking me for an event in Israel or anywhere in the world. And next time you’re in Israel be sure and be in touh with me as you’re planning so you can include an Intelligence Briefing or an Intelligence Tour while you’re on the ground in Israel.

Thank you and I look forward to hearing from you.  Please feel free to email me at avi.yanshuf@gmail.com.

Avi


מבצע “צוק איתן”:אור בקצה המנהרה

This article is entitled Operation Protective Edge The Light at the End of the Tunnel: The Prospects for a Positive Strategic Change for Israelis and Palestinians. I will send an English version PLUS a summary video over the next two days, thank you for your patience

 22 יולי 2014

 

מבצע “צוק איתן” : אור בקצה המנהרה

סיכוי לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים

אבי מלמד

הדברים הללו נכתבים בעיצומו של מבצע “צוק איתן” אבל כבר עתה ניתן לקבוע לדעתי כי למבצע “צוק איתן” יש פוטנציאל להציע שינוי אסטרטגי חיובי מבחינתה של ישראלוגם מבחינתם של הפלסטינים. מדוע אני חושב כך?

מבצע “צוק איתן” שונה – בנסיבותיו, במהלכו, בתוצאותיו ובהשלכותיו המיידיות והאפשריות – בהשוואה לסבבי אלימות קודמים בין ישראל לבין חמאס עזה.

חמאס יזם את סבב האלימות הנוכחי מתוך מצוקה עצומה – כתבתי על כך במאמרי (באנגלית) Mukawama, Money, Missiles  (יולי 2014) נכון להיום, כתוצאה למהלכו של המבצע ותוצאותיו עד כה – מצוי חמאס במשבר חמור עוד יותר. למעשה, נכון למועד כתיבת מאמר זה, דרכו הנוכחית של חמאס מסתיימת במבוי סתום מבחינתו. מדוע?

מדיניות חמאס ומודל הפעולה שלו מבוססים על שלושה נדבכים מרכזיים: יצירת מאזן אימה עם ישראל, צידוק אידיאולוגי לדרכו ומדיניותו, והשגת לגיטימציה בזירה הבינ”ל. מבצע “צוק איתן” סודק קשות את מודל הפעולה של חמאס ומציב את חמאס בפני אתגר גדול ביותר:

מאזן האימה: חמאס ביקש ליצור מאזן אימה עם ישראל שמבוסס על שלושה מרכיבים: ירי רקטות על ערי ישראל, תקיפה של יעדים בתוך ישראל באמצעות מנהרות חודרות ובעיקר הערכתו של חמאס כי ישראל תירתע מליזום פעולה קרקעית בשטח עזה מחשש לאבידות כבדות בחיי חייליה. כל שלושת הרכיבים הללו מתמוטטים במהלך מבצע “צוק איתן”: מערכת “כיפת ברזל” ניטרלה כמעט לחלוטין את איום הרקטות של חמאס, בשעה שלחמאס אין שום יכולת לנטרל את המהלומות העצומות שמנחיתה עליו ישראל וגורמות לפגיעה עצומה במערך הצבאי והשלטוני שלו בעזה. צה”ל פועל בשטח עזה ומשמיד בשיטתיות את מערך מנהרות התקיפה שבנה חמאס ולבסוף: הציבור הישראלי – בניגוד להערכתו של חמאס -  תומך באופן גורף במהלך צבאי ישראלי יבשתי למרות המחיר בחיי חיילים ישראלים.

צידוק למדיניותו ודרכו: חמאס מבסס את הצידוק לדרכו תחת הכותרת “ההתנגדות”. מושג זה הוא מרכזי בסדר היום הציבורי והפוליטי של העולם הערבי. המקור למושג ההתנגדות הוא קבוצות שלחמו במשטר הנאצי באירופה (ובעיקר תנועת הרזיסטאנס בצרפת) בהקשר המזרח תיכוני מופיע המושג מופיע בשנות ה- 50 ומתפתח כתפיסת עולם שלמה ומקיפה, המציעה מענה ופתרונות לאתגרים, התסכולים והחולשות של העולם הערבי וזאת באמצעות דרך המקנה תחושות של ערך עצמי, כבוד, גאווה ותקווה הן במישור האישי והן במישור הלאומי.  הליבה הרעיונית של  ההתנגדות במודל המזרח תיכוני היא המאבק בסדר הקיים, בגבולות ובהסדרים שנקבעו, ומאבק בזר – ובעיקר נגד המערב וכמובן מלחמת חורמה חסרת פשרות עד להכחדתה של מדינת ישראל. המאבק הוא גם פנימי ונועד להביא לשינוי פנימי של החברה הערבית והמסלמית תוך שימת דגש על חיזוק יסודות הזהות והמגדיר העיקרי שלה – דת האסלאם. תפיסת ההתנגדות הופיעה בתחילה בעיקר באלג’יריה אולם בחלוף הזמן  אומצה בעיקר על ידי התנועה הלאומית הפלסטינית. בעשורים האחרונים צבר רעיון ההתנגדות פופולאריות גדלה והולכת במזרח התיכון. במקביל, התחולל תהליך במהלכו נוצר זיהוי רב של רעיון ההתנגדות עם האסלאם הפונדמנטליסטי.

עד לפני מספר שנים, תמונותיהם של נשיא סוריה בשאר אלאסד, מנהיג ארגון חזבאללה חסן נצראללה ותמונות של מנהיגי חמאס עיטרו רחובות וחנויות בעולם בערבי. הם נתפסו בעולם הערבי כ”גיבורי ההתנגדות” המובילים את הדרך לנצחון על ישראל.

המלחמה בסוריה גרמה לפגיעה קשה בהילה ובתדמית של מושג ההתנגדות ומנהיגיו.

אל מול עיניו הנדהמות של העולם הערבי, הפכה “ההתנגדות” לסיסמא המצדיקה הרג חסר אבחנה של עשרות אלפי אזרחים סורים – קשישים גברים נשים וילדים – בידי משטר אסד ובן בריתו חזבאללה. סיסמת ההתנגדות הכשירה אונס של נשים סוריות בידי מילציות של משטר אסד ואנשי חזבאללה. סיסמת ההתנגדות הכשירה את החורבן של ערי סוריה וכפריה, והפיכתם של מליוני אזרחים סורים לפליטים חסרי כל.

העולם הערבי הוכה בהלם. ההתנגדות – הסיסמא שאך אתמול היתה מבחינת רבים בעולם הערבי המצפן שהורה על הדרך הנכונה לכאורה, התגלתה כבדיה, שקר מניפולטיבי וציני. שורה ארוכה של כותבים, אנשי רוח ופוליטיקאים בעולם הערבי מדברים בגלוי על כך שהעולם הערבי הלך שולל אחר סיסמת ההתנגדות שלא היתה אלא רמיה עצמית והונאה.

וכך, נסדק מערך ההתנגדות והילת הזוהר של מושג ההתנגדות נעכרה. ההערצה בעולם הערבי לאסד ולנצראללה התחלפה בשנאה יוקדת. בעולם הערבי והמסלמי שרובו סוני גברה הביקורת והכעס גם על חמאס. העולם הערבי לא שכח את העובדה שחמאס  - שהוא סוני – היה חבר חשוב בציר אירן- אסד- חזבאללה השיעי שטובח בסורים סונים (ובכלל זה גם בפלסטינים בסוריה) העולם הערבי לא שכח את את העובדה שחמאס שהשתלט על רצועת עזה באלימות בשם “ההתנגדות” תוך שהוא טובח באחיו הפלסטינים (יוני 2007) ובעיקר לא את העובדה שחמאס המיט אסונות על תושבי עזה – והכל בשם “ההתנגדות”. התוצאות הקשות שנגרמו לתושבי עזה ולארגון חמאס כתוצאה לסבב האלימות הנוכחי שיזם חמאס, מרחיבות את הסדקים בסימבול ובקונספט שנקרא “ההתנגדות”, שהוא מקור הצידוק המרכזי של חמאס לדרכו ולמדיניותו.

 לגיטימציה בינ”ל: במאבק ההסברתי בין ישראל לבין חמאס התרחשה תופעה מעניינת: על אף העובדה שחמאס מוגדר רשמית כארגון טרור על ידי הדיפלומטיה המערבית, הצליח חמאס לזכות באוזן קשבת – אם לא באהדה – של חוגים חשובים במערב כמו ארגוני זכויות אדם, תקשורת, פוליטיקה ואקדמיה. מסיבות שונות, הצליח חמאס לשכנע גורמים אלה כי המאבק שלו בישראל הינו בהקשר פוליטי לגיטימי של “התנגדות לכיבוש” או “שחרור עזה”. למעשה, ההישג ההסברתי של חמאס היה כה משמעותי עד כדי כך שאפילו פשעי מלחמה מובהקים שביצע הארגון במשך שנים – כמו ירי רקטות במכוון על מרכזי אוכלוסיה ישראלים – לא נתקל בסנקציות חד משמעיות של המערב אלא בתגובה מינורית שביטאה בעקיפין “סובלנות” מסויימת לאלימות שמפעיל חמאס נגד אזרחים ישראלים. תגובה זו עודדה את חמאס להמשיך במדיניות הטרור שלו.

במבצע “צוק איתן” התמונה שונה. עד כה לא הצליח חמאס לרתום לצידו את דעת הקהל העולמית כפי שעשה בסבבים קודמים. מבצע “צוק איתן” מהוה נקודת ציון במובן זה שהקהילה הבינ”ל מבטאת הפעם, בניגוד לסבבי אלימות קודמים (ובעיקר לסבב האלימות של מבצע “עופרת יצוקה”) אפס סובלנות לירי הרקטות של חמאס על ישראל. התמונות של נשים ישראליות המגוננות בגופן על ילדיהן באמצע הרחוב מפני פגיעת רקטות שירה חמאס גרמה אפילו למבקרים חריפים ביותר של ישראל במערב (שאינם ערבים או מסלמים) לנוע באי נוחות בכיסא, ולאמץ גישה יותר מאוזנת כלפי המתרחש באופן שמבטא גם הבנה לסבל של האוכלוסיה הישראלית. במאבק על הנאראטיב זוכה ישראל לנקודות. דוגמא בולטת לכך ניתנה בעובדה שבמהלך הסבב הנוכחי, מפגינים פרו פלסטינים הפגינו מול משרדי רשת BBC בלונדון, בטענה שדיווחי הרשת מוטים לטובת ישראל ומתעלמים מהמתרחש בעזה. צריך לזכור כי בסבבי אלימות קודמים בין ישראל לבין חמאס נקטה רשת BBC בקו ביקורתי חריף ביותר נגד ישראל.

בעקבות סבב האלימות הקודם בין ישראל לבין חמאס  (שכונה בשם מבצע “עמוד ענן”) כתבתי במאמרי “צבע אדום בבירות המערב“.(נובמבר 2012 ) על פוטנציאל ההסלמה החמור שנשקף מעזה. את מאמרי סיימתי במשפט: “צפירות האזעקה בערי ישראל צריכות להדהד בבירות המערב”. נראה, כי בבירות המערב אכן שמעו סוף סוף את צפירות האזעקה בערי ישראל.

לתפנית שחלה בדעת הקהל המערבית ביחס לטרור של חמאס יש גורם נוסף והוא האלימות הקשה בעולם הערבי. בירחון היוקרתי “אקונומיסט” התפרסמה לאחרונה כתבת שער המתמקדת באלימות ובכאוס בעולם הערבי. התחזקותם של גורמי אסלאם קיצוני כמו ארגון המדינה האסלאמית בעירק ובלבנט, ארגון אלקאעדה בסוריה ועוד, מעוררת חששות גוברים במערב, שהטרור הרצחני של ארגונים אלה עלול להיות מופנה גם נגדו.  לחשש של המערב יש בסיס רציני: מאות רבות של מיליטנטים של ארגוני אסלאם קיצוני הגיעו מתוך האוכלוסייה המוסלמית הגדולה המתגוררת באירופה, ובשובם לאירופה הם עלולים להוות מקור לאיום בטחוני חמור.

בעולם הדימויים של הצופה הממוצע במערב, אסלאם מזוהה יותר ויותר עם אלימות, והמזה”ת מזוהה יותר ויותר כמקום שבו “צעירים מסלמים עם מסיכות או ללא מסיכות שחמושים מכף רגל ועד ראש עסוקים בלהרוג או מאיימים להרוג”.,מבחינת הצופה הממוצע בארה”ב או באירופה, חמאס, ג’האד, אלקאעדה , ISIS  הם כולם אותו דבר למרות שלמרבה האירוניה יש הבדלים משמעותיים (לצד דמיון רב כמובן בתחומים מסויימים) בין חמאס לבין ארגונים אלה. “הדימוי הזה הוא בעייתי מאוד מבחינת חמאס משום שהוא מעקר את הנסיון של חמאס לזכות בלגיטימציה בינ”ל.

על אף כל הנאמר לעיל, סביר מאוד שחמאס – בדומה לסבבים קודמים – יטען גם הפעם כי “ניצח”. בהגיון הפנימי של חמאס, העובדה שירה אלפי רקטות על ערי ישראל, הפעיל מנהרות תקיפה, ביצע פעולות קומנדו ופגע בחיילים ישראלים וכו’ הם נצחון – בלא שום קשר לתוצאות בשטח והשלכותיהן. ההיגיון של חמאס דומה לזה של מודל החיקוי שלו: ארגון חזבאללה הלבנוני. לאחר מלחמת לבנון השניה הכריז מנהיג חזבאללה חסן נצראללה על “נצחון אלוהי”. כשנלחץ אל הקיר לנוכח ביקורת עצומה שהתעוררה עליו בעולם הערבי ובלבנון על החורבן שנגרם ללבנון ולארגונו במלחמה, הודה נצראללה כי אילו ידע שזו תהיה תגובתה של ישראל לא היה יוזם את חטיפת החיילים. כשנשאל נצראללה מה השיג במלחמה שיזם השיב “נלחמנו 33 ימים נגד הצבא הישראלי החזק ונשארנו לעמוד על רגלינו”. זו הסיבה שחזבאללה מכנה את המלחמה בשם “מלחמת 33 הימים”. חמאס מן הסתם ינקוט בקו תעמולה דומה מאוד לזה של נצראללה לאחר מלחמת לבנון השניה.

עובדתית צריך לזכור כי למרות הצהרות ה”נצחון” של חזבאללה, בעקבות מלחמת לבנון השניה נוצרה מציאות אסטרטגית טובה יותר עבור ישראל והלבנונים: בשמונה השנים שחלפו מאז המלחמה לא יזם חזבאללה שום תקיפה על הגבול או על ערי ישראל.

למבצע “צוק איתן”- בדומה למלחמת לבנון השניה – יש פוטנציאל לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל וגם עבור הפלסטיני. מדוע?

למעלה משלושה מליון פלסטינים בשטחי עזה והרשות הפלסטינית רואים וחווים את התוצאות העגומות של שלטון חמאס בעזה ושל דרכו הפוליטית והאידיאולוגית. יותר ויותר פלסטינים מבינים כי דרכו של חמאס מובילה למבוי סתום, וחמאס מוצא את עצמו היום מול חזית פנים פלסטינית רחבה ומתרחבת המתנגדת לדרכו. חשוב להבין כי חמאס שואף למצב את עצמו כגורם ההנהגה היחידי של הפלסטינים אבל מבצע “צוק איתן” מרחיק אותו מאוד ממימוש שאיפה זו. זוהי התפתחות חיובית עבור ישראל והפלסטינים: אילו חמאס היה מממש את שאיפתו המשמעות היא מעגל אלימות בלתי פוסק משום שהאלימות נגד ישראל – עבור חמאס- היא לא רק אמצעי אלא בעיקר ערך אידיאולוגי, שמטרתו לשמר את הרלבנטיות של חמאס ואת שלטונו.

חמאס מגיע למבוי סתום גם בהיבט של עצם השימוש באלימות. דעת הקהל במערב מעבירה מסר חד יותר של אפס סובלנות כלפי טרור נגד אזרחים כולל אזרחים ישראלים, ולא פחות חשוב: על רקע האלימות הרצחנית המשתוללת בעולם הערבי- שלאסלאם הקיצוני יש חלק מרכזי בה -  גוברים בעולם הערבי גוברים הקולות המבטאים רתיעה והסתייגות משימוש באלימות בכלל ומדרכו של האסלאם הקיצוני בפרט. שינויים ותהליכים אלה בדעת הקהל העולמית והערבית – יחד עם המהלומה החמורה שספג חמאס והחורבן שנגרם ברצועת עזה במבצע “צוק איתן”, מצמצמים מאוד את מרחב הלגיטימציה והיכולת של חמאס להמשיך ולהפעיל אלימות נגד ישראל וזו כמובן בשורה טובה לישראלים ולפלסטינים בעזה

מבצע “צוק איתן” מתרחש בתזמון חשוב עם תהליך פנים- פלסטיני שיש לו פוטנציאל לשינוי חיובי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זהו תהליך איטי ומפותל שקשה לעתים לאתר אותו, המתרחש על רקע רעידת האדמה הפוקדת את העולם הערבי. החברה הפלסטינית מתחילה לצעוד צעדים ראשונים בדרך של דיון פנימי העוסק בדרכו ויעדיו הלאומיים של העם הפלסטיני. הדיון הפנים-פלסטיני מתרחש על רקע שתי תובנות המחלחלות בקרב הציבור הפלסטיני:  תובנה אחת היא העובדה שלעולם הערבי, המתמודד עם אתגרים עצומים, אין את האנרגיה, המשאבים, הזמינות והרצון להמשיך ולעסוק בנושא הפלסטיני. תובנה שניה היא העובדה כי סבבי האלימות עם ישראל מרחיקים את הפלסטינים מהישגים פוליטיים ומקטינים את הסיכוי ליצירת תנאים נאותים למימוש יעדים לאומיים פלסטיניים. הפלסטינים לומדים – כפי שלמדו הישראלים – כי לשימוש בכח יש מגבלות. במקרה של ישראל, הוביל תהליך הלמידה הזה לנכונות גדולה יותר של חלקים רבים יותר בציבור הישראלי להגיע להסכם עם הפלסטינים הכולל פשרות וויתורים כואבים. מבצע “צוק איתן” משתלב בדיון הפנים-פלסטיני, ויכול לשמש זרז להתרחשות תהליך למידה דומה בחברה הפלסטינית.

 פוטנציאל השינוי האסטרטגי החיובי עבור ישראל של מבצע “צוק איתן” אינו מתוחם לזירה הפלסטינית בלבד. מצפון לישראל, בלבנון, עוקב ארגון חזבאללה הלבנוני מקרוב אחר המבצע, מהלכו ותוצאותיו. ההצלחה הגדולה של “כיפת ברזל” ביירוט הרקטות, היכולות הצבאיות ההגנתיות וההתקפיות המרשימות שמפגינה ישראל, עמידתו האיתנה של העורף הישראלי, התמיכה הגורפת של הציבור הישראלי במהלך צבאי למרות המחיר בחיי חיילים, העמדה החד משמעית של המערב המבטאת אפס סובלנות ביחס לירי על אזרחים – כל אלה מחלישים את המוטיבציה של חזבאללה (שיכולתו הצבאית גדולה כמה מונים מזו של חמאס) לנסות וליזום סבב אלים נוסף נגד ישראל. צריך גם לזכור, כי המוטיבציה של חזבאללה כיום ליזום סבב אלים נוסף נגד ישראל מוחלשת ממילא על רקע המצוקה עצומה של הארגון כתוצאה למעורבותו במלחמה בסוריה: חזבאללה איבד עד כה לפי אומדנים זהירים למעלה מ- 500 לוחמים במלחמה בסוריה ויש לו אלפי פצועים. מחיר הדמים שמשלם חזבאללה גורם לתסיסה וביקורת גוברת בתוך העדה השיעית על הנהגת הארגון. בנוסף, בשל מעורבותו במלחמה בסוריה, מתמודד חזבאללה עם איומי עם טרור גובר המופנה נגד יעדיו ונגד העדה השיעית בלבנון מצידן של קבוצות סוניות לבנוניות וסוריות, ומעמדו בעולם הערבי מצוי בשפל המדרגה.

למבצע “צוק איתן” יש פוטנציאל לחולל תהליך שינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים.בסיומו של הסבב האלים יצאו שני הצדדים למרחב שונה מזה שהיו בו. במרחב הזה יש – לפחות פוטנציאלית – אפשרות לעיצוב עתיד טוב יותר לשני העמים, ועל שניהם מוטלת אחריות.

הפלסטינים חייבים לקדם שיח פנימי נוקב ורציני שיאפשר להם להביט על הסכסוך לא מזוית ראיה של “קורבן” אלא מזוית ראיה של מי שיכול לעצב את גורלו ועתידו. רק ממקום כזה יוכלו הפלסטינים להפנים את ההבנה כי פתרון של שלום לסכסוך מחייב פשרות וויתורים.

ישראל חייבת ליזום ולקדם גישה נדיבה יותר כלפי הפלסטינים בכלל ובעזה בפרט.  לישראל יש יכולת – יחד עם גורמים איזוריים ובינלאומיים – לעצב תנאי מציאות טובים בהרבה עבור תושבי עזה שיתנו מענה אמיתי למצוקות של תושבי עזה ויציעו להם עתיד של כבוד תקווה. זהו אינטרס ישראלי.

המאמר הזה נכתב בעיצומה של לחימה אכזרית, ובידיעה שבזמן ששורות אלה נכתבות המציאות בשטח היא נזילה ביותר, ויש אפשרות לא מבוטלת להתפתחויות שמתרחשות או יתרחשו בעיצומה של הלחימה שיובילו לסחרור עוד יותר קיצוני של מהלך האירועים וכוונם.אבל גם בתוך חשכת המנהרות אני יכול לראות אור ונראה לי שחשוב להצביע על כך.


Avi Melamed on I-24 News in Arabic

Avi Melamed on I-24 News in Arabic


Avi Melamed on I-24 News in English

Avi Melamed on I-24 News in English


Avi Melamed on IDF Ground Operation in Gaza Live on I-24 News

Click Here To Watch Avi Now

http://bcove.me/ec93weqn


Avi Melamed on I-24 Arabic Live

http://bcove.me/u6jab44o


Muqawama, Money, Missiles

July 15, 2014

Muqawama, Money, Missiles

By Avi Melamed

The current round of violence between Israel and Hamas is caused by the simplest reason imaginable, yet very few are aware of it. MONEY.

Let’s start with a clarification. Today, the real boss in the Gaza Strip, is a massively armed military force of about ten to fifteen thousand Palestinians known as the Ezzedeen Al-Qassam Brigades. Ezzedeen Al-Qassam is often presented as the military wing of Hamas – the rulers of the Gaza Strip. However, that definition should be revised to more accurately reflect the current reality. Today, the militia – the Ezzedeen Al-Qassam Brigades, who rule the Gaza Strip – have a political wing, named Hamas.

It is the Ezzedeen Al-Qassam Brigades (who possess the weapons) – not the Hamas political leadership – who planned, initiated and perpetrated this round of violence. And the reason for that is money – or to be more accurate – the lack of money.

Short background…Over the past two years Hamas has experienced one disaster after another which has led the movement to a crisis unprecedented in its history.

Hamas lost the support of its major sponsor, the Iranian regime.

Hamas found itself on a collision course with Egypt which resulted in harsh Egyptian actions that suffocate Hamas’ major income source, the tunnels industry, which provides Hamas with more than $1,000,000,000 USD annually (for more on that topic please read my article Hamas’ Kingdom of Crime.)

Under Hamas’ rule the social and economic challenges of almost two million Palestinians in the Gaza Strip has deepened. This has resulted in increasing criticism of Hamas.

Hamas’ deepening crisis also results in the strengthening of other organizations inside the Gaza Strip, like the Palestinian Islamic Jihad and Salafi-Jihadist groups. The growing strength of these competing organizations is manifested by the fact that more and more these groups allow themselves to perpetrate terror attacks against Israel even when the timing or circumstances are not right for Hamas.

To add to its troubles, Hamas recently sustained some disappointment in the military arena. Primarily because Israel successfully uncovered and neutralized a couple of the tunnels that were dug by Hamas from the Gaza Strip into Israeli territory for the purpose of kidnapping Israeli soldiers to be used as cards to negotiate for the release of Palestinians imprisoned in Israel.

Long story short, by April 2014 Hamas finds itself on the floor – economically suffocated; politically isolated in the Arab world; failing to gain international legitimacy; and to top it all off facing growing criticism both inside the Gaza Strip as well as in the Arab world for taking the Gaza Strip from one disaster to another. This deepening crisis inevitably results in bitter and escalating debates within Hamas and the growing appearance of widening inner rifts within the organization.

These circumstances led Hamas to sign – for the fourth time – a reconciliation agreement with the Palestinian Authority, resulting in the establishment of a so called “Technocrat Unity Government.”

Hamas – who markets itself as a success story – knows that the Arab world is aware that they signed the agreement out of weakness – not strength. However, Hamas’ leadership took the bitter medicine hoping that the agreement would give Hamas the oxygen (including time, money, ability to reorganize, gain better control, quell the growing criticism, etc.) it desperately needed. Hamas also hoped that signing the agreement with the PA would give them time to regroup and prepare for better circumstances and timing where – under the guise of a different excuse – Hamas would throw the reconciliation agreement into the garbage and take over the Palestinian areas in the West Bank, similar to the way they took over the Gaza Strip from the Palestinian Authority in the bloody coup of June 2007.

But the Palestinian president Mahmoud Abbas did not play according to Hamas’ plan. He made it clear that in a Unity Government, and under the authority of the Palestinian President, there is no place for the existence of military entities other than the Palestinian Authority forces. In other words, Abbas demanded that the Ezzedeen Al-Qassam Brigades be dismantled. Needless to say, from Hamas’ perspective, that was not going to happen. And there was something else Abbas did, he refused to pay the salaries of some 46,000 Hamas government officials and police officers. Protests, demonstrations, acts of violence (according to some reports protesters shot at ATM machines located in the Gaza Strip), and threats made by Hamas, did not make Abbas change his mind. The Hamas government, unable to make payroll, was now under increasing panic; failing to provide these people with their salaries could be the last straw and might result in a massive eruption inside the Gaza Strip which could risk the continuation of the Hamas regime’s rule.

That is the background for the eruption of the current violent round between Hamas and Israel.

The question you may ask is – what is the connection between the specific issue of unpaid salaries and the current violence? The answer is simple. The people who haven’t been paid are related to the Ezzedeen Al-Qassam Brigades one way or another – most of them are actual relatives of either Hamas members or of Ezzedeen Militants.

One should remember an important fact – Hamas established a government in the Gaza Strip that is – first and foremost and above all else – a Kingdom for Hamas…and their friends and family.

Under Hamas’ rule in the Gaza Strip, Hamas created a corrupt system, and the major beneficiaries are of course, Hamas members and supporters. The Ezzedeen Al-Qassam Brigades are a major axis in this corrupt system. The people they “recommend” to be hired are hired and they decide who will work where. And the people that are hired for governmental positions – many times fictitious ones – are paid generously. This is how the Ezzedeen Al-Qassam Brigades expanded its control and influence over hundreds of thousands of Palestinians in the Gaza Strip, thus strengthening its power. (On Hamas’ kingdom in the Gaza Strip read my article The Gaza Strip – Mercedes Benz and iPhone 5′s).

Lack of money is lack of power. Lack of power is lack of money. As far as the Ezzedeen Al-Qassam Brigades are concerned, the only way to stop the downward spiral was to initiate a new round of violence. They were so desperate to do that that they broke two of Hamas’ ground rules:

First, they kidnapped and murdered three Israeli teenagers. Hamas is eager to abduct Israeli soldiers for the purpose of a swap deal. Theoretically, Hamas could easily kidnap Israeli civilians as well to that end. Yet, thus far Hamas has avoided such acts because they estimate that such an act will undermine Hamas’ efforts to gain international legitimacy – even the supporters of Hamas in the world would find it difficult to justify kidnapping and executing civilians. The abduction and killing of the Israeli teenagers was a fact imposed on Hamas’ political leadership and it put them in a corner. On the first days following the abduction Hamas’ supreme leadership expressed public support for the act. In the back rooms however, the picture was totally different. Hamas’ leadership was deeply embarrassed. As the world decisively condemned the act, the Hamas leadership changed its tune; Hamas denied any connection to the kidnapping and its leaders almost desperately tried to lower the media profile, hoping to distance Hamas form the kidnapping and the murder.

Second, the current violent round is taking place in the midst of the month of Ramadan – Islam’s sacred month. Throughout its governing of the Gaza Strip, Hamas has strictly avoided military escalation during the month of Ramadan. As far as Hamas is concerned it is, from all perspectives, the worst timing possible to initiate violence (because of the religious, cultural, social, etc. aspects related to Ramadan). The Ezzedeen Al-Qassam Brigades broke that rule too.

The Ezzedeen Al-Qassam Brigades gradually conducted the escalation while keeping a constant eye on the issue of the unpaid salaries. Had the Palestinian President paid the salaries, it is very likely that the escalation process would have been stopped and this outbreak of violence would have been prevented.

Understanding the circumstances and reasons that have led to the current round of violence is important because in different arenas – diplomatic circles, the media, political discourse, etc., the current round – like previous ones – is often associated with concepts like “ending the Israeli occupation” or “free Palestine” or “Israeli aggression vs. Palestinian resistance” and other narratives that may sound romantic – yet rarely have any connection to reality.

Hamas’ crisis is deeply rooted in one fundamental reason. Hamas’ way, ideology, policy and ambitions are leading the organization, and the Gaza Strip under its dominion, towards a dead end. Hamas’ relevancy as an ideological and political movement is decreasing because Hamas offers Palestinians no real, productive and constructive means to successfully confront the enormous social and economic challenges that the Gaza Strip, and the people that live there, face. It is exactly the same reason that Hamas’ mother movement – the Muslim Brotherhood – experienced its crisis. Similar to the Muslim Brotherhood, Hamas also received the opportunity to lead and rule, and similar to the Muslim Brotherhood experience in Egypt and Tunisia, Hamas has failed to offer the Palestinians a future and hope. The only difference is that Hamas is still in power – for now.

Given its lack of ability to offer real and constructive means to successfully meet the challenges inside the Gaza Strip, Hamas is left with one tool that keeps it relevant – and that is violence. And it is the Ezzedeen Al-Qassam Brigades who have the weapons – not the political leadership.

The current round of violence between Israel and Hamas is rooted in very cynical, unromantic reasons. It has nothing do with the “struggle for freedom” or “ending the Israeli occupation.” It is about money, domination and power. Understanding that is important because this insight may offer a better ability to find solutions that may reduce or contain the flammable potential of instability developed in the Gaza Strip under Hamas’ rule.

*Al- Muqawama is a yearning for an alternate world order in the spirit of radical Islam, eradication of Western influence in the region, and most importantly, an unrelenting struggle against Israel until it is annihilated.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Avi Melamed

Former Israeli Senior Official on Arab Affairs, Intelligence Official and educator, Avi Melamed today is an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, regional expert and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

Avi has most recently been appointed the Fellow of Intelligence and Middle East Affairs for the Eisenhower Institute in Washington DC.

In the public sector, Avi has held government and Counter-Terrorist intelligence positions, including serving as Senior Advisor on Arab Affairs to two Jerusalem mayors.

He has held Intelligence and Counterterrorism field positions in delicate areas on behalf of the Israeli Defense Forces, the Israeli government, and Israeli security and intelligence services including the Mossad, Shabak, and 8200.

Avi is the founder and creator of Feenjan – Israel speaks Arabic, a website in which he reaches out to the Arab world in Arabic about Israel.

Fluent in Arabic and having spent many years in Arab speaking areas, Avi’s briefings are based on years of field experience, policy design and intimate connections throughout the Arab world.

Avi has degrees from The Carmel Institute for Military Research, George Mason University, and The Hebrew University. Avi is a frequent contributor in Arabic, Hebrew and English to many news outlets including Al-Arrabiya, Al-Jazeera, BBC, CBN, I-24 News, the Times of Israel, USA Today, etc.


The War in Syria – A Mutual Chokehold

May 7, 2014

 

The War in Syria – A Mutual Chokehold

By Avi Melamed

Pay attention to the Syrian town of Tfail.

Tfail is a Lebanese enclave located in the Al-Kalmun mountain range in Syria about a mile away from the Lebanese border. It is a town of about 5,000 people – all Lebanese citizens (though the town is located inside Syria) – the majority of whom are Sunnis.

Reportedly, following the recent battles in the region, dozens of thousands of Syrians fleeing the war in Syria found refuge on the outskirts of Tfail. Hezbollah argues that these refugees are not civilians, but rather Syrian rebels who fled following the recent fighting in the area of the Al-Kalmun.

Reportedly, Hezbollah is imposing a siege on Tfail, blocking the road leading to the remote town and – according to one source – spreading mines around its perimeter. As an outcome, the Syrian refugees are totally cut off – they can’t get any provisions, food, medicine, etc. and they are suffering under extremely severe conditions.

Top Lebanese Senior Security Officials are conducting urgent discussions regarding the situation in Tfail. According to information evaluated as reliable, a senior Hezbollah official named Wafiq Safa (read more about him in Did A Senior Hezbollah Commander Escape an Assassination Plot published in February 2013) is also participating in the discussions.

The urgency the Lebanese authorities feel is entirely justified.

Tfail is the tip of the iceberg of an evolving mutual chokehold in Syria and Lebanon between the Sunni axis and the Iranian-Assad axis.

What is the mutual chokehold? How and why it is evolving? How does it exhibit itself? What are its implications?

Let’s first look first at Syria. In the northwestern part of Syria the Iran-Assad axis is trying to create a strategic stronghold built upon the Alawite population, which will maintain and ensure the rule of the Assad regime, and thereby maintain the Iranian regime’s influence. Apparently, that stronghold will be bolstered from the south by Hezbollah in Lebanon. Some describe that entity as “Alawitestan.”

However, that stronghold may become the Achilles Heel of the Iranian-Assad axis because it could be taken hostage by the Syrian and the non-Syrian rebel groupsand their supporting Sunni states primarily: Saudi Arabia, Turkey and Qatar

In March 2014, Syrian rebels launched rocket attacks on Alawite cities located in the northwestern part of Syria. That attack reflected a strategic shift. We should pay attention to what that joint operation implies. There are good reasons to believe that these attacks reflect a meeting of interests of the major Sunni states mentioned (Saudi Arabia, Turkey and Qatar) AND a joint strategy in their indirect war on the Iran-Assad axis.

On a tactical level, the attacks on the Alawite cities aimed to counter the recent military achievements of the Iran-Assad axis in the Kalmun mountain range. On a strategic level, the attacks convey a message that “Alawitestan” is vulnerable; it is the soft belly of the Iran-Assad axis and if the Sunni axis wants to, it can expand the attacks on “Alawitestan.”

In that scenario a mutual chokehold is created. Assad attacks Syrian cities (which are predominately Sunni) and rockets are fired on the Alawite cities.  

The meeting of interests of Saudi Arabia, Turkey and Qatar is not an easy one. The three states have a very complex relationship:

Saudi Arabia and Turkey are historical rivals struggling over the leadership of the Sunni world. In addition, the Saudis and the Muslim Brotherhood are also at oddswith one another and the current Turkish government is influenced by the Muslim Brotherhood and strongly identifies itself with the Muslim Brotherhood – this adds to the existing tensions between the bitter rivals.

Qatar strives to position itself as a leading factorthus challenging the Saudi supremacy. That aspiration puts Qatar on a collision course with the Saudis which most recently resulted in a diplomatic boycott of Qatar by the Saudis, Egypt and some Arab Gulf Monarchies. That crisis ended with a Qatari submission to Saudi demands – at least for now.

A number of events that took place shortly after the attacks on the Alawite cities provide indirect evidence of the meeting of interests and the joint strategy of the major Sunni states:

First, Saudi Arabia announced the inauguration of a new direct commercial flight route from Saudi Arabia to Turkey.

Second, Qatar signed a contract with a Turkish company to supply 17 speed boats to the Qatari coast guard.

Third, Turkey sent an armed force of 300 soldiers to secure the tomb of Suleiman Shah, the grandfather of the founder of the Turkish Ottoman Empire which is located inside Syria some twenty miles away from the Turkish border. The Turkish Prime Minister Erdogan said that the tomb is a “symbol of utmost emotional significance for Turkey.” That description has a subtext – it is a message to Nasrallah, the leader of Hezbollah who argues that Hezbollah is involved in the war in Syria to “protect Shiite sacred symbols located in Syria.”

A similar mutual stranglehold is evolving in Lebanon.

Lebanon has been “on the edge” for a long time. Hezbollah’s involvement in the war in Syria is causing the situation in Lebanon to further deteriorate for a couple of reasons:

First, so far, more than one million Syrians have fled to Lebanon. That wave is changing the demographic balance in Lebanon – a country of about 4.5 million people (not including the million refugees). Until recently, the Shiites were the biggest sect in Lebanon (statistics vary but it is believed that roughly forty-percent of the entire population of Lebanon is Shiite). The influx of the Syrian refugees – most of whom are Sunnischanges that balance. In addition, the growing number of Syrian refugees puts increasing pressure on the already weak Lebanese economy – which is resulting in growing and deepening unrest.

Second, due to Hezbollah’s involvement in the war in Syria, Syrian rebels – and mostly Militant Islamic groups – are retaliating by attacking Hezbollah, Shiite, and Iranian targets in Lebanon through rocket attacks, suicide bombers, explosive cars, IED’s, etc. These attacks have resulted in the death of dozens of Lebanese (mostly civilians), causing panic and growing fear in Lebanon. More and more Lebanese – including Shiites – openly criticize Hezbollah for dragging Lebanon into the war and demand they pull out of Syria.

Third, the Sunnis in Lebanon are furious with Hezbollah and their rage is approaching the boiling point. Up until now, their anger has been exhibited by limited, sporadic clashes, mostly in the city of Tripoli – the biggest city in northern Lebanon which is predominately Sunni. Dozens of people have been killed in clashes between Sunnis and the Alawite minority in the city, the Lebanese army tries to impose order, but the city is in a constant state of tension.

The situation in Tfail and the mutual chokehold I have described above should be viewed in the context of an interesting incident that happened only a few weeks ago in a town called Arsal.

Arsal is a Lebanese Sunni town also located next to the Syrian border. Like Tfail, Arsal was put under siege by Hezbollah. Hezbollah argued that the town was a base from which terror attacks were being launched on the Hezbollah stronghold Al-Dahya, located in the southern quarter of Beirut. The Lebanese army imposed a siege on the town and Hezbollah militants formed an external ring further cutting off the town.

In response, Sunnis in Tripoli threatened to renew the attacks on the Alawites. The Supreme Leader of the Salafi movement in Lebanon hinted that “Arsal and Al-Dahya should enjoy the same rights.” That was a clear hint to Hezbollah and the Lebanese government. If Arsal’s people cannot enjoy a normal life then the people in Al-Dahya will not enjoy normal life. The siege was lifted.

(Please go to my blog – A New Middle East Requires a New Understanding to read previous articles I have written about the ramifications of the war in Syria on Lebanon).

The story of Arsal provides an interesting observation. The war in Syria has resulted in a reality characterized by a “mutual chokehold” both in Syria as well as in Lebanon.

Hezbollah, sinking in the Syrian mud, is disturbed with the possibility of facing a military confrontation in Lebanon that will include Sunnis, and very likely Palestinian militant Islamic groups as well, that are deployed in the Palestinian refugee camps in Lebanon. Hezbollah hopes that its military might is enough to deter and prevent the realization of that scenario.

The Sunnis are aware of Hezbollah’s concern and they are taking advantage of that to gain political achievements at Hezbollah’s expense. Hezbollah had to make some considerable concessions in the process of assembling the new Lebanese government. Furthermore, for the first time after many years, the Sunnis in Lebanon have created a deterrence in the relationship with Hezbollah – Arsal is an example.

Will Arsal repeat itself in Tfail? If Hezbollah decides not to back down this time will it lead to a rapid escalation and generate a quick deterioration leading to a massive eruption in Lebanon?

It is likely that a solution similar to the Arsal case will be made. All sides involved do not have an interest in escalation – for now.

However, given the fragile, flammable reality in Lebanon, situation in Tfail could spin out of control and ignite a huge fire.

The situation in Tfail should be monitored very closely.

  

 

Avi Melamed

Avi Melamed is an Israeli Middle East Strategic Intelligence Analyst, and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

Former Israeli Senior Official on Arab Affairs, former intelligence official and educator is today an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, Regional Expert and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region. Avi has just been nominated the Fellow of Middle East Security and Affairs for the Eisenhower Institute in Washington, DC and Gettysburg Pennsylvania.

Fluent in Arabic and Israeli- Jew with a unique understanding of Arab society and culture, Avi spent many years operating in Arab cities and communities, often in high-risk positions at sensitive times.

He held various Intelligence and field positions on behalf of the Israeli Defense Forces, Israeli government agencies working with Israel’s intelligence agencies. During the first Intifada he was appointed the youngest-ever Deputy Advisor on Arab affairs to the Mayor of Jerusalem, Teddy Kollek, and later he served in the Ehud Olmert administration as Senior Advisor. He was instrumental in developing Israeli policy, conducting delicate missions in and around Jerusalem and represented the city in local and international forums.

After retiring from the Intelligence and Public sector, Avi went to teach High School and was an educator for seven years.

Avi’s unique experience, outstanding analytical abilities, profound understanding of the Arab world and the Arabic language – coupled with direct access to sources, resources and networks throughout the Arab world and intimate connections with local and regional intelligence resources has allowed him to keep his finger on the pulse on the Arab world that has resulted in a proven record of foreseeing the evolution of events as well as their impact on a local and regional level.

In his work as an analyst Avi provides intelligence analysis, briefings and tours to diplomats, Israeli and foreign policy makers, international media outlets, academic institutions as well as a wide variety of organizations and private clients on a range of Israel and Middle East affairs. His expertise includes: The Arab awakening; Arab perspectives on Israel; Emerging challenges and opportunities in the Middle East; Evolving forces in the region and their current and future impact on Israel’s strategic environment, etc.

Avi is also the founder and creator of Feenjan – Israel speaks Arabic, a non-profit initiative which presents contemporary Israeli society and culture to the Arab world in Arabic, and serves as an online platform for Israelis and Arabs to discover and discuss issues of common interest.

In the private sector Avi facilitates relationships between Israeli and international firms and potential partners in the Arab world.

Through all of Avi’s efforts, as a speaker, an analyst, a writer, and an entrepreneur, he is a bridge builder. He dedicates himself to enhancing the Arabic, English and Hebrew speaking audience’s comprehensive understanding of the Middle East and of each other.

Avi’s unique experience, outstanding analytical abilities, profound understanding of the Arab world and the Arabic language coupled with direct access to sources, resources and networks throughout the Arab world and intimate connections with local and regional intelligence resources has allowed him to keep his finger on the pulse on the Arab world that has resulted in a proven record of foreseeing the evolution of events as well as their impact on a local and regional level.

Publications:

Separate and Unequal – Israel’s rule in East Jerusalem, Harvard University Press, 1999;

Ubrusi – (Novel), Israel, 2010

Original Articles and Videos:

www.avimelamed.wordpress.com,

Avi’s videos in Arabic can be seen at www.feenjan.com

Sample Media Appearances:

ABC News, Al-Jazeera Arabic, Al-Jazeera English, Al-Hurra, BBC, BBC Arabic, Bloomberg, Elaph, Ha’aretz Israel, I-24 News, Israel Radio, Los Angeles Times; NBC, The New Yorker, The Sydney Morning Herald; Toronto Star, TVE Spain, USA Today, Wall Street Journal, Yediot Aharonot Israel, and a variety of European newspapers and news agencies.

Languages:                

Fluent in Hebrew, Arabic and English

Sample Client List:

AIPAC; American Israel Joint Distribution Committee; American Jewish Committee; American University; Birthright; Center for Israel and Jewish Affairs; Eisenhower Institute; Foreign Diplomats and Embassies; Friends of the IDF; Georgetown University; Harry and Jeanette Weinberg Foundation; Herzeliya Interdisciplinary Center; Hillel; Israel Border Police Senior Command ; Israel Embassy; Israel Defense Forces; Israel Ministry of Defense; Israel Ministry of Foreign Affairs; Israel Police; Israel Prison Authority; Israeli Colleges: Jewish Agency For Israel; Jewish Council for Public Affairs; Jewish Community Relations Council; Jerusalem Foundation; Jewish Federations of North America; Jewish National Fund; Hillel; Katedra – Network of Israeli Colleges; Kenes Tours; Machon Avshalom; Keren Hayesod; MASA; Ophir Tours; Peres Center for Peace; Phillips Academy – Andover; Princeton University; The Sydney Morning Herald; The Israel Project; Tufts University; University of California, Berkeley; the United States Army; Wikistrat; World Bank; World Presidents Organization, and Young Presidents Organization, etc.

To Contact Avi:

avi.yanshuf@gmail.com

+972- 505–40-99-05

Websites:

http://www.avimelamed.com

http://www.avimelamed.wordpress.com

http://www.feenjan.com

http://il.linkedin.com/in/avimelamed/

@avimelamed

+972-505-40-99-05

avi.yanshuf@gmail.com

www.avimelamed.com

http://avimelamed.wordpress.com/

www.feenjan.com


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

Join 927 other followers