Welcome to my blog.

I am an independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

My blog offers you insight into my analysis of what goes on in our region and its impact here and globally.

As a former Senior Israeli Official on Arab Affairs I spent most of my intelligence career in Arab speaking areas.

My work today, including all the articles I publish, is based on a wide variety of Arabic sources which you will see referenced throughout my articles.

My blog, like my briefings and tours do not tell you what you can read in the news yourself – subscribe to my blog to be sure to get the story behind the story.

I hope you will find my analysis and commentary thought-provoking.

I want your feedback – respond by commenting or email me directly.

Please be in touch if you would like to consider booking me for an event in Israel or anywhere in the world. And next time you’re in Israel be sure and be in touh with me as you’re planning so you can include an Intelligence Briefing or an Intelligence Tour while you’re on the ground in Israel.

Thank you and I look forward to hearing from you.  Please feel free to email me at


Bewildering American Move – Operation Protective Edge

Why was US Secretary of State John Kerry’s latest cease fire proposal rejected by Egypt, Israel, the Palestinian Authority and Saudi Arabia?

Another misstep on the part of the US Administration stemming from a misreading of the Middle Eastern Map, results in the US government scrambling to do damage control.

As the Middle East goes through increasing turbulence, stemming from the enormous challenges the region is confronting, it is critical that the West, especially the United States, understand how to foster and cultivate stability in the face of those that are determined to foment instability.


Avi Melamed, former Israeli Senior Official on Arab Affairs and former Intelligence Official and educator, is today an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, Regional Expert and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region. Avi is also the Rosenzwog Overseas Middle East expert at the Eisenhower Institute, Washington DC.

Avi Melamed Examines Possible Cease Fire in Operation Protective Edge


Avi Melamed

Examines Possible Cease Fire

on July 25, 2014 – Day 18 of

Operation Protective Edge


Avi Melamed, former Israeli Senior Official on Arab Affairs and former Intelligence Official and educator, is today an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, Regional Expert and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region. Avi is also the Rosenzwog Overseas Middle East expert at the Eisenhower Institute, Washington DC.

Operation Protective Edge – Light at the End of Tunnel

July 24, 2014


Operation Protective Edge – Light at the End of Tunnel

A potential for a positive strategic change for Israelis and Palestinians

by Avi Melamed


This article is written in the midst of a fierce war between Israel and Hamas which is taking place inside the Gaza Strip as well in Israeli cities and communities.

As I write this I am fully aware of the fact that the situation is completely fluid. Any minute now something could happen that could change everything, and we may find ourselves in a totally different situation going in a completely different direction. It is very possible that the fighting will escalate. It is also possible that a cease fire will be achieved. That being said, I would like to share with you some reflections and thoughts regarding the potential ramifications of the current violent round.

I believe that this round offers both Israelis and Palestinians a potential for a positive strategic change.

The current round is very different from the previous rounds in its course, intensity, and circumstances. Due to these reasons, and other factors, the current environment, and the possible outcomes and ramifications of this round, are substantially different than in previous rounds.

In my article Mukawama, Money, Missiles (July 15, 2014), I described the circumstances and the reasons for Hamas’ decision to launch this violent round. Hamas initiated this round because they found themselves in a deepening crisis. And, as of now, it seems like Hamas’ decision has only resulted in the deepening of its crisis.


Hamas’ modus operandi is based upon three major components:

The first is creating a Fear Deterrence. The second is the ideological justification. The third is legitimacy. The current round has created substantial rifts within Hamas’ modus operandi all of which present a substantial challenge to Hamas.

I will go through and elaborate on each one.

The Fear Deterrence. The deterrence based on fear is built on two major components. One is terrorizing Israeli civilians by shooting rockets on Israeli cities and digging tunnels into Israeli territory to be used to kill and kidnap Israeli civilians and soldiers. The second component is Hamas’ assumption that given Israel’s enormous sensitivity to the loss of life – especially the lives of Israeli soldiers – Israeli governments will avoid massive military ground operations inside the Gaza Strip. Hamas’ deterrence based on fear has been broken in this round. The Israeli “Iron Dome” successfully intercepts Hamas’ rockets and the Israeli government – backed by a strong and decisive Israeli public – launched a massive ground operation fighting Hamas militants in the massively fortified strongholds that Hamas built in urban areas inside, and underneath, the Gaza Strip.

Ideological Justification. Hamas bases its activity and path on the concept known in the Arab world as “Al-Mukawamah” – “The Resistance.”

“The Resistance” ideology envisions the creation of a new political structure in the Arab world guided by the following core values: Eradicating Western influence in the region; making the Islamic religion the most dominant identity that defines Arab societies; and most importantly, the unrelenting struggle against Israel until it is eliminated.

Over the past decades the concept of “The Resistance” gained growing popularity in the Arab world. Organizations like Hamas, Islamic Jihad, Hezbollah, and others – as well as their sponsors – Assad in Syria and mostly the Iranian regime – who operate under the slogan of “The Resistance,” were praised and admired in the Arab world. The war in Syria has changed that.

The fact that the admired symbols of “The Resistance” – Hezbollah, Assad, and the Iranian regime are responsible for the killing of more than 170,000 Syrians – of whom fifty percent are civilians – caused many people in the Arab world to view “The Resistance” totally differently.

Many Arab thinkers, public opinion shapers and journalists now view “The Resistance” as a deception, a trap that the Arab world fell into misled cynically by the Iranian regime.

As a result, the glory of “The Resistance” is now stained. The admiration for Assad, Nasrallah and other figures identified with “The Resistance” was replaced with hatred. Hamas, an important member of that axis, also found itself under growing pressure and criticism. The Arab world cannot forget the fact Hamas was a member in the Shiite coalition that is responsible for ruining Syria and killing Syrian Sunnis, as well as Palestinians. Nor does the Arab world forget the fact that Hamas – in the name of “The Resistance” – took over the Gaza Strip in a violent coup (June 2007) killing his Palestinian brothers. And, finally, the Arab world does not forget the fact that under the rule of Hamas, the life of almost 2,000,000 Palestinians in the Gaza Strip became an ongoing story of misery. As far as the Arab world is concerned, the slogan of “The Resistance” has proven disastrous; it ends time and time again with more violence, more destruction, and more misery of Arab societies – and leads nowhere. The current round strengthens that sentiment which results in the weakening of Hamas’ ideological justification.

Legitimacy. In the battle for international public opinion and support an interesting phenomenon happened in previous rounds. Though formally defined by major Western states as a terror organization, Hamas was able to gain the sympathy of major circles in the West like the media, academics, third-sector organizations, etc. For different reasons Hamas successfully convinced theses circles to view the violent rounds against Israel as a “political conflict” or to “end the Israeli occupation” or to “Free Gaza.” As a result, Hamas enjoyed a somewhat “tolerant approach” towards its rocket attacks on Israeli cities (a clear act of war crimes – by the way). That “tolerance” motivated Hamas to generate more violence.

In the current round it is a totally different story. The somewhat tolerant response we saw in the past, has been replaced with a clear and decisive, intolerance. The reaction of Western diplomats and public opinion in the West regarding the shooting of rockets on Israeli cities has changed in this round. The pictures of Israeli women lying on the ground in the streets shielding their children with their own bodies because they are being attacked by rockets has caused even the harsher criticizers of Israel in the West to move uncomfortably in their seats – and it made them realize that the suffering is not only on the Palestinian side. In the battle over narratives, Israel gains points in this round. One example of that turn is the fact that Palestinian protestors accused the BBC of “ignoring the Palestinian suffering while focusing on the suffering of Israelis.” One should remember that BBC was proactively a very harsh critic of Israel during previous rounds.

The most dramatic manifestation of the shift is the formal announcement, signed by all 28 EU Foreign Ministers that: strongly condemns Hamas for the rocket attacks on Israeli cities; accuses Hamas of using the civilians in the Gaza Strip as human shields; acknowledges Israel’s right to defend itself; and calls for the disarmament of Hamas and the Islamic Jihad.

Following the previous round of violence between Israel and Hamas (Operation Pillar of Defense, November 2012) I wrote an article entitled Rocket Attacks on Israeli cities must Echo in the West. In that article I wrote about the growing and escalating threat Hamas poses and I concluded the article with the following statement – “The sounds of sirens in Israeli cities must echo in the West.” It seems that the sirens finally echo in the West.

The major reason for the shift in the European position is the violence in the Arab world. An article published recently in the Economist explores the violence and the gloomy reality of the Arab world. The strengthening of Radical Islamist groups like ISIS, Al-Qaida, Salafi-Jihadi groups and others raises growing concerns in the world, and particularly in Europe. The European concern stems from the fact that hundreds of these militants are Muslim residents and citizens of European States. The concern is that these militants will return to their homeland in Europe and will become a domestic security threat. In the mind of the average person in the West, the Middle East is associated with “massively armed young Muslim men who are wearing masks killing or threatening to kill others.” In the eyes of the average Western audience, Hamas, Jihad, ISIS, Al-Qaida and other groups are all the same. That image puts Hamas in a very difficult position because it diminishes Hamas’ attempts to be recognized by the international community as a legitimate factor.

That being said, it should be clear that Hamas – as in previous rounds – will announce victory. From Hamas’ perspective, the fact that they shot thousands of rockets on Israeli cities, paralyzed air traffic to Israel, and launched attacks on Israeli civilians and military forces inside Israel is a victory. Hamas’ logic is similar to Hamas’ role model – Hezbollah – in Lebanon. After the 2006 War (known in Israel as the Second Lebanon War) Hezbollah’s leader Hassan Nasrallah announced a “divine Victory.” Once Nasrallah was confronted with the devastation and destruction caused to Lebanon during and after the war and the severe military loses Hezbollah suffered in the war, he changed his tune. He said that had he known Israel would retaliate so forcefully he would not have launched the operation to kidnap and kill the Israeli soldiers. Pushed back to the wall by critics in the Arab world who wondered what exactly Hezbollah accomplished by initiating the war, Nasrallah said “we have fought the strongest military power in the Middle East for 33 days and we are still standing on our feet.” That is the reason Hezbollah named that war as “The 33 Days War.” It is very likely that Hamas will come up with some similar title.

Whatever the victorious claims of Hezbollah were, the fact is that Israel’s strategic reality along the Lebanese border has significantly improved since the 2006 war. Since then Hezbollah has not launched any attacks on Israeli soldiers or civilians in Israel.

The current violent round between Israel and Hamas could potentially result in a better strategic reality for both Israelis and Palestinians in the Gaza Strip.


More than 3,000,000 Palestinians in the Gaza Strip and in the Palestinian territories in the West Bank are watching and experiencing the disastrous results of Hamas’ path. More and more Palestinians realize that Hamas offers them nothing and leads to a dead-end. A widening Palestinian front opposes Hamas’ way. Hamas, who wishes to be the only representative of the Palestinians, is now light years away from fulfilling that desire. Had Hamas fulfilled its aspirations, Israelis and Palestinians would bleed in endless cycles of violence.

In Hamas’ ideology, violence is not only a legitimate tool – it is an ideological value aimed to perpetuate and maintain Hamas’ rule and relevancy. In that regard, Hamas has also reached a dead-end. Western public opinion expresses no tolerance towards the attacks on civilians (including Israelis). A similar process is taking place in the Arab world which is deeply concerned with the rising violence within its own borders, and is horrified with the escalating brutality of Islamist groups who target mostly their brothers-in-faith, as well as religious and ethnic minorities. These trends in public opinion, together with the severe military blow Hamas has sustained thus far, significantly narrows Hamas’ ability to continue its violence. That is good news for both Israelis and Palestinians.

Operation “Protective Edge” coincides with an important process – an inner Palestinian discussion regarding the path, objectives and course of the Palestinians as a nation. It is a slow, winding, process – yet it is taking place. This inner Palestinian dialogue stems from the percolation of two important insights within the Palestinian public opinion and discourse. One is the understanding that the Arab world is engaged with enormous challenges, and has neither the willingness, nor the interest, nor the resources to deal with the Palestinian issue. The other is the understanding that the use of violence against Israel leads Palestinians time and time again to a dead-end. Palestinians are learning – the same way Israel learned – that the use of military power has limitations. In the case of Israel, that understanding prompted the majority of Israelis to realize that the conflict with the Palestinians should be solved through negotiations which inevitably involve concessions and compromises. Operation Protective Edge could accelerate a similar process among the Palestinians.

Operation “Protective Edge” also has the potential for positive strategic ramifications in a different arena – and that is Lebanon. Hezbollah – whose military capacities are ten times bigger than Hamas’ – is watching the events closely. The success of the Iron Dome system; the impressive Israeli military capacities manifested thus far; the strength and endurance of the Israeli home front; the decisive support of Israeli public opinion supporting a massive ground operation despite the price paid in Israeli soldiers lives; the shift in the European position manifested by the declaration of the European Union Foreign Ministers; and the growing resentment in the Arab world towards the violence conducted within its boundaries by militant groups – all of these reasons reduce Hezbollah’s motivation (which is reduced in any event due the fact they are sinking in the war in Syria) to launch another violent round against Israel.

Operation “Protective Edge” has the potential for a positive strategic turn for both Israelis and Palestinians. Once this round is over, both parties will exit into a new space – different than the one prior to the beginning of this round.

It is both sides responsibility to materialize the potential for a positive strategic change. Palestinians must enhance an inner discussion which will allow them to view the conflict not only from the perspective of being a victim, but also from a proactive perspective that stems from the understanding that it is in their ability to shape their future. That understanding is essential because it will enable Palestinians to internalize the understanding that resolving the conflict is possible only by negotiations which involve concessions and compromises.

Israel must initiate and enhance a much more generous approach towards Palestinians in the Palestinian territories in the West Bank, as well as in the Gaza Strip. Israel – together with regional and international factors – must shape and create the conditions and atmosphere that will offer the Palestinians in The Gaza Strip a future of prospect, hope and dignity.

מבצע “צוק איתן”:אור בקצה המנהרה

This article is entitled Operation Protective Edge The Light at the End of the Tunnel: The Prospects for a Positive Strategic Change for Israelis and Palestinians. I will send an English version PLUS a summary video over the next two days, thank you for your patience

 22 יולי 2014


מבצע “צוק איתן” : אור בקצה המנהרה

סיכוי לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים

אבי מלמד

הדברים הללו נכתבים בעיצומו של מבצע “צוק איתן” אבל כבר עתה ניתן לקבוע לדעתי כי למבצע “צוק איתן” יש פוטנציאל להציע שינוי אסטרטגי חיובי מבחינתה של ישראלוגם מבחינתם של הפלסטינים. מדוע אני חושב כך?

מבצע “צוק איתן” שונה – בנסיבותיו, במהלכו, בתוצאותיו ובהשלכותיו המיידיות והאפשריות – בהשוואה לסבבי אלימות קודמים בין ישראל לבין חמאס עזה.

חמאס יזם את סבב האלימות הנוכחי מתוך מצוקה עצומה – כתבתי על כך במאמרי (באנגלית) Mukawama, Money, Missiles  (יולי 2014) נכון להיום, כתוצאה למהלכו של המבצע ותוצאותיו עד כה – מצוי חמאס במשבר חמור עוד יותר. למעשה, נכון למועד כתיבת מאמר זה, דרכו הנוכחית של חמאס מסתיימת במבוי סתום מבחינתו. מדוע?

מדיניות חמאס ומודל הפעולה שלו מבוססים על שלושה נדבכים מרכזיים: יצירת מאזן אימה עם ישראל, צידוק אידיאולוגי לדרכו ומדיניותו, והשגת לגיטימציה בזירה הבינ”ל. מבצע “צוק איתן” סודק קשות את מודל הפעולה של חמאס ומציב את חמאס בפני אתגר גדול ביותר:

מאזן האימה: חמאס ביקש ליצור מאזן אימה עם ישראל שמבוסס על שלושה מרכיבים: ירי רקטות על ערי ישראל, תקיפה של יעדים בתוך ישראל באמצעות מנהרות חודרות ובעיקר הערכתו של חמאס כי ישראל תירתע מליזום פעולה קרקעית בשטח עזה מחשש לאבידות כבדות בחיי חייליה. כל שלושת הרכיבים הללו מתמוטטים במהלך מבצע “צוק איתן”: מערכת “כיפת ברזל” ניטרלה כמעט לחלוטין את איום הרקטות של חמאס, בשעה שלחמאס אין שום יכולת לנטרל את המהלומות העצומות שמנחיתה עליו ישראל וגורמות לפגיעה עצומה במערך הצבאי והשלטוני שלו בעזה. צה”ל פועל בשטח עזה ומשמיד בשיטתיות את מערך מנהרות התקיפה שבנה חמאס ולבסוף: הציבור הישראלי – בניגוד להערכתו של חמאס -  תומך באופן גורף במהלך צבאי ישראלי יבשתי למרות המחיר בחיי חיילים ישראלים.

צידוק למדיניותו ודרכו: חמאס מבסס את הצידוק לדרכו תחת הכותרת “ההתנגדות”. מושג זה הוא מרכזי בסדר היום הציבורי והפוליטי של העולם הערבי. המקור למושג ההתנגדות הוא קבוצות שלחמו במשטר הנאצי באירופה (ובעיקר תנועת הרזיסטאנס בצרפת) בהקשר המזרח תיכוני מופיע המושג מופיע בשנות ה- 50 ומתפתח כתפיסת עולם שלמה ומקיפה, המציעה מענה ופתרונות לאתגרים, התסכולים והחולשות של העולם הערבי וזאת באמצעות דרך המקנה תחושות של ערך עצמי, כבוד, גאווה ותקווה הן במישור האישי והן במישור הלאומי.  הליבה הרעיונית של  ההתנגדות במודל המזרח תיכוני היא המאבק בסדר הקיים, בגבולות ובהסדרים שנקבעו, ומאבק בזר – ובעיקר נגד המערב וכמובן מלחמת חורמה חסרת פשרות עד להכחדתה של מדינת ישראל. המאבק הוא גם פנימי ונועד להביא לשינוי פנימי של החברה הערבית והמסלמית תוך שימת דגש על חיזוק יסודות הזהות והמגדיר העיקרי שלה – דת האסלאם. תפיסת ההתנגדות הופיעה בתחילה בעיקר באלג’יריה אולם בחלוף הזמן  אומצה בעיקר על ידי התנועה הלאומית הפלסטינית. בעשורים האחרונים צבר רעיון ההתנגדות פופולאריות גדלה והולכת במזרח התיכון. במקביל, התחולל תהליך במהלכו נוצר זיהוי רב של רעיון ההתנגדות עם האסלאם הפונדמנטליסטי.

עד לפני מספר שנים, תמונותיהם של נשיא סוריה בשאר אלאסד, מנהיג ארגון חזבאללה חסן נצראללה ותמונות של מנהיגי חמאס עיטרו רחובות וחנויות בעולם בערבי. הם נתפסו בעולם הערבי כ”גיבורי ההתנגדות” המובילים את הדרך לנצחון על ישראל.

המלחמה בסוריה גרמה לפגיעה קשה בהילה ובתדמית של מושג ההתנגדות ומנהיגיו.

אל מול עיניו הנדהמות של העולם הערבי, הפכה “ההתנגדות” לסיסמא המצדיקה הרג חסר אבחנה של עשרות אלפי אזרחים סורים – קשישים גברים נשים וילדים – בידי משטר אסד ובן בריתו חזבאללה. סיסמת ההתנגדות הכשירה אונס של נשים סוריות בידי מילציות של משטר אסד ואנשי חזבאללה. סיסמת ההתנגדות הכשירה את החורבן של ערי סוריה וכפריה, והפיכתם של מליוני אזרחים סורים לפליטים חסרי כל.

העולם הערבי הוכה בהלם. ההתנגדות – הסיסמא שאך אתמול היתה מבחינת רבים בעולם הערבי המצפן שהורה על הדרך הנכונה לכאורה, התגלתה כבדיה, שקר מניפולטיבי וציני. שורה ארוכה של כותבים, אנשי רוח ופוליטיקאים בעולם הערבי מדברים בגלוי על כך שהעולם הערבי הלך שולל אחר סיסמת ההתנגדות שלא היתה אלא רמיה עצמית והונאה.

וכך, נסדק מערך ההתנגדות והילת הזוהר של מושג ההתנגדות נעכרה. ההערצה בעולם הערבי לאסד ולנצראללה התחלפה בשנאה יוקדת. בעולם הערבי והמסלמי שרובו סוני גברה הביקורת והכעס גם על חמאס. העולם הערבי לא שכח את העובדה שחמאס  - שהוא סוני – היה חבר חשוב בציר אירן- אסד- חזבאללה השיעי שטובח בסורים סונים (ובכלל זה גם בפלסטינים בסוריה) העולם הערבי לא שכח את את העובדה שחמאס שהשתלט על רצועת עזה באלימות בשם “ההתנגדות” תוך שהוא טובח באחיו הפלסטינים (יוני 2007) ובעיקר לא את העובדה שחמאס המיט אסונות על תושבי עזה – והכל בשם “ההתנגדות”. התוצאות הקשות שנגרמו לתושבי עזה ולארגון חמאס כתוצאה לסבב האלימות הנוכחי שיזם חמאס, מרחיבות את הסדקים בסימבול ובקונספט שנקרא “ההתנגדות”, שהוא מקור הצידוק המרכזי של חמאס לדרכו ולמדיניותו.

 לגיטימציה בינ”ל: במאבק ההסברתי בין ישראל לבין חמאס התרחשה תופעה מעניינת: על אף העובדה שחמאס מוגדר רשמית כארגון טרור על ידי הדיפלומטיה המערבית, הצליח חמאס לזכות באוזן קשבת – אם לא באהדה – של חוגים חשובים במערב כמו ארגוני זכויות אדם, תקשורת, פוליטיקה ואקדמיה. מסיבות שונות, הצליח חמאס לשכנע גורמים אלה כי המאבק שלו בישראל הינו בהקשר פוליטי לגיטימי של “התנגדות לכיבוש” או “שחרור עזה”. למעשה, ההישג ההסברתי של חמאס היה כה משמעותי עד כדי כך שאפילו פשעי מלחמה מובהקים שביצע הארגון במשך שנים – כמו ירי רקטות במכוון על מרכזי אוכלוסיה ישראלים – לא נתקל בסנקציות חד משמעיות של המערב אלא בתגובה מינורית שביטאה בעקיפין “סובלנות” מסויימת לאלימות שמפעיל חמאס נגד אזרחים ישראלים. תגובה זו עודדה את חמאס להמשיך במדיניות הטרור שלו.

במבצע “צוק איתן” התמונה שונה. עד כה לא הצליח חמאס לרתום לצידו את דעת הקהל העולמית כפי שעשה בסבבים קודמים. מבצע “צוק איתן” מהוה נקודת ציון במובן זה שהקהילה הבינ”ל מבטאת הפעם, בניגוד לסבבי אלימות קודמים (ובעיקר לסבב האלימות של מבצע “עופרת יצוקה”) אפס סובלנות לירי הרקטות של חמאס על ישראל. התמונות של נשים ישראליות המגוננות בגופן על ילדיהן באמצע הרחוב מפני פגיעת רקטות שירה חמאס גרמה אפילו למבקרים חריפים ביותר של ישראל במערב (שאינם ערבים או מסלמים) לנוע באי נוחות בכיסא, ולאמץ גישה יותר מאוזנת כלפי המתרחש באופן שמבטא גם הבנה לסבל של האוכלוסיה הישראלית. במאבק על הנאראטיב זוכה ישראל לנקודות. דוגמא בולטת לכך ניתנה בעובדה שבמהלך הסבב הנוכחי, מפגינים פרו פלסטינים הפגינו מול משרדי רשת BBC בלונדון, בטענה שדיווחי הרשת מוטים לטובת ישראל ומתעלמים מהמתרחש בעזה. צריך לזכור כי בסבבי אלימות קודמים בין ישראל לבין חמאס נקטה רשת BBC בקו ביקורתי חריף ביותר נגד ישראל.

בעקבות סבב האלימות הקודם בין ישראל לבין חמאס  (שכונה בשם מבצע “עמוד ענן”) כתבתי במאמרי “צבע אדום בבירות המערב“.(נובמבר 2012 ) על פוטנציאל ההסלמה החמור שנשקף מעזה. את מאמרי סיימתי במשפט: “צפירות האזעקה בערי ישראל צריכות להדהד בבירות המערב”. נראה, כי בבירות המערב אכן שמעו סוף סוף את צפירות האזעקה בערי ישראל.

לתפנית שחלה בדעת הקהל המערבית ביחס לטרור של חמאס יש גורם נוסף והוא האלימות הקשה בעולם הערבי. בירחון היוקרתי “אקונומיסט” התפרסמה לאחרונה כתבת שער המתמקדת באלימות ובכאוס בעולם הערבי. התחזקותם של גורמי אסלאם קיצוני כמו ארגון המדינה האסלאמית בעירק ובלבנט, ארגון אלקאעדה בסוריה ועוד, מעוררת חששות גוברים במערב, שהטרור הרצחני של ארגונים אלה עלול להיות מופנה גם נגדו.  לחשש של המערב יש בסיס רציני: מאות רבות של מיליטנטים של ארגוני אסלאם קיצוני הגיעו מתוך האוכלוסייה המוסלמית הגדולה המתגוררת באירופה, ובשובם לאירופה הם עלולים להוות מקור לאיום בטחוני חמור.

בעולם הדימויים של הצופה הממוצע במערב, אסלאם מזוהה יותר ויותר עם אלימות, והמזה”ת מזוהה יותר ויותר כמקום שבו “צעירים מסלמים עם מסיכות או ללא מסיכות שחמושים מכף רגל ועד ראש עסוקים בלהרוג או מאיימים להרוג”.,מבחינת הצופה הממוצע בארה”ב או באירופה, חמאס, ג’האד, אלקאעדה , ISIS  הם כולם אותו דבר למרות שלמרבה האירוניה יש הבדלים משמעותיים (לצד דמיון רב כמובן בתחומים מסויימים) בין חמאס לבין ארגונים אלה. “הדימוי הזה הוא בעייתי מאוד מבחינת חמאס משום שהוא מעקר את הנסיון של חמאס לזכות בלגיטימציה בינ”ל.

על אף כל הנאמר לעיל, סביר מאוד שחמאס – בדומה לסבבים קודמים – יטען גם הפעם כי “ניצח”. בהגיון הפנימי של חמאס, העובדה שירה אלפי רקטות על ערי ישראל, הפעיל מנהרות תקיפה, ביצע פעולות קומנדו ופגע בחיילים ישראלים וכו’ הם נצחון – בלא שום קשר לתוצאות בשטח והשלכותיהן. ההיגיון של חמאס דומה לזה של מודל החיקוי שלו: ארגון חזבאללה הלבנוני. לאחר מלחמת לבנון השניה הכריז מנהיג חזבאללה חסן נצראללה על “נצחון אלוהי”. כשנלחץ אל הקיר לנוכח ביקורת עצומה שהתעוררה עליו בעולם הערבי ובלבנון על החורבן שנגרם ללבנון ולארגונו במלחמה, הודה נצראללה כי אילו ידע שזו תהיה תגובתה של ישראל לא היה יוזם את חטיפת החיילים. כשנשאל נצראללה מה השיג במלחמה שיזם השיב “נלחמנו 33 ימים נגד הצבא הישראלי החזק ונשארנו לעמוד על רגלינו”. זו הסיבה שחזבאללה מכנה את המלחמה בשם “מלחמת 33 הימים”. חמאס מן הסתם ינקוט בקו תעמולה דומה מאוד לזה של נצראללה לאחר מלחמת לבנון השניה.

עובדתית צריך לזכור כי למרות הצהרות ה”נצחון” של חזבאללה, בעקבות מלחמת לבנון השניה נוצרה מציאות אסטרטגית טובה יותר עבור ישראל והלבנונים: בשמונה השנים שחלפו מאז המלחמה לא יזם חזבאללה שום תקיפה על הגבול או על ערי ישראל.

למבצע “צוק איתן”- בדומה למלחמת לבנון השניה – יש פוטנציאל לשינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל וגם עבור הפלסטיני. מדוע?

למעלה משלושה מליון פלסטינים בשטחי עזה והרשות הפלסטינית רואים וחווים את התוצאות העגומות של שלטון חמאס בעזה ושל דרכו הפוליטית והאידיאולוגית. יותר ויותר פלסטינים מבינים כי דרכו של חמאס מובילה למבוי סתום, וחמאס מוצא את עצמו היום מול חזית פנים פלסטינית רחבה ומתרחבת המתנגדת לדרכו. חשוב להבין כי חמאס שואף למצב את עצמו כגורם ההנהגה היחידי של הפלסטינים אבל מבצע “צוק איתן” מרחיק אותו מאוד ממימוש שאיפה זו. זוהי התפתחות חיובית עבור ישראל והפלסטינים: אילו חמאס היה מממש את שאיפתו המשמעות היא מעגל אלימות בלתי פוסק משום שהאלימות נגד ישראל – עבור חמאס- היא לא רק אמצעי אלא בעיקר ערך אידיאולוגי, שמטרתו לשמר את הרלבנטיות של חמאס ואת שלטונו.

חמאס מגיע למבוי סתום גם בהיבט של עצם השימוש באלימות. דעת הקהל במערב מעבירה מסר חד יותר של אפס סובלנות כלפי טרור נגד אזרחים כולל אזרחים ישראלים, ולא פחות חשוב: על רקע האלימות הרצחנית המשתוללת בעולם הערבי- שלאסלאם הקיצוני יש חלק מרכזי בה -  גוברים בעולם הערבי גוברים הקולות המבטאים רתיעה והסתייגות משימוש באלימות בכלל ומדרכו של האסלאם הקיצוני בפרט. שינויים ותהליכים אלה בדעת הקהל העולמית והערבית – יחד עם המהלומה החמורה שספג חמאס והחורבן שנגרם ברצועת עזה במבצע “צוק איתן”, מצמצמים מאוד את מרחב הלגיטימציה והיכולת של חמאס להמשיך ולהפעיל אלימות נגד ישראל וזו כמובן בשורה טובה לישראלים ולפלסטינים בעזה

מבצע “צוק איתן” מתרחש בתזמון חשוב עם תהליך פנים- פלסטיני שיש לו פוטנציאל לשינוי חיובי בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זהו תהליך איטי ומפותל שקשה לעתים לאתר אותו, המתרחש על רקע רעידת האדמה הפוקדת את העולם הערבי. החברה הפלסטינית מתחילה לצעוד צעדים ראשונים בדרך של דיון פנימי העוסק בדרכו ויעדיו הלאומיים של העם הפלסטיני. הדיון הפנים-פלסטיני מתרחש על רקע שתי תובנות המחלחלות בקרב הציבור הפלסטיני:  תובנה אחת היא העובדה שלעולם הערבי, המתמודד עם אתגרים עצומים, אין את האנרגיה, המשאבים, הזמינות והרצון להמשיך ולעסוק בנושא הפלסטיני. תובנה שניה היא העובדה כי סבבי האלימות עם ישראל מרחיקים את הפלסטינים מהישגים פוליטיים ומקטינים את הסיכוי ליצירת תנאים נאותים למימוש יעדים לאומיים פלסטיניים. הפלסטינים לומדים – כפי שלמדו הישראלים – כי לשימוש בכח יש מגבלות. במקרה של ישראל, הוביל תהליך הלמידה הזה לנכונות גדולה יותר של חלקים רבים יותר בציבור הישראלי להגיע להסכם עם הפלסטינים הכולל פשרות וויתורים כואבים. מבצע “צוק איתן” משתלב בדיון הפנים-פלסטיני, ויכול לשמש זרז להתרחשות תהליך למידה דומה בחברה הפלסטינית.

 פוטנציאל השינוי האסטרטגי החיובי עבור ישראל של מבצע “צוק איתן” אינו מתוחם לזירה הפלסטינית בלבד. מצפון לישראל, בלבנון, עוקב ארגון חזבאללה הלבנוני מקרוב אחר המבצע, מהלכו ותוצאותיו. ההצלחה הגדולה של “כיפת ברזל” ביירוט הרקטות, היכולות הצבאיות ההגנתיות וההתקפיות המרשימות שמפגינה ישראל, עמידתו האיתנה של העורף הישראלי, התמיכה הגורפת של הציבור הישראלי במהלך צבאי למרות המחיר בחיי חיילים, העמדה החד משמעית של המערב המבטאת אפס סובלנות ביחס לירי על אזרחים – כל אלה מחלישים את המוטיבציה של חזבאללה (שיכולתו הצבאית גדולה כמה מונים מזו של חמאס) לנסות וליזום סבב אלים נוסף נגד ישראל. צריך גם לזכור, כי המוטיבציה של חזבאללה כיום ליזום סבב אלים נוסף נגד ישראל מוחלשת ממילא על רקע המצוקה עצומה של הארגון כתוצאה למעורבותו במלחמה בסוריה: חזבאללה איבד עד כה לפי אומדנים זהירים למעלה מ- 500 לוחמים במלחמה בסוריה ויש לו אלפי פצועים. מחיר הדמים שמשלם חזבאללה גורם לתסיסה וביקורת גוברת בתוך העדה השיעית על הנהגת הארגון. בנוסף, בשל מעורבותו במלחמה בסוריה, מתמודד חזבאללה עם איומי עם טרור גובר המופנה נגד יעדיו ונגד העדה השיעית בלבנון מצידן של קבוצות סוניות לבנוניות וסוריות, ומעמדו בעולם הערבי מצוי בשפל המדרגה.

למבצע “צוק איתן” יש פוטנציאל לחולל תהליך שינוי אסטרטגי חיובי עבור ישראל והפלסטינים.בסיומו של הסבב האלים יצאו שני הצדדים למרחב שונה מזה שהיו בו. במרחב הזה יש – לפחות פוטנציאלית – אפשרות לעיצוב עתיד טוב יותר לשני העמים, ועל שניהם מוטלת אחריות.

הפלסטינים חייבים לקדם שיח פנימי נוקב ורציני שיאפשר להם להביט על הסכסוך לא מזוית ראיה של “קורבן” אלא מזוית ראיה של מי שיכול לעצב את גורלו ועתידו. רק ממקום כזה יוכלו הפלסטינים להפנים את ההבנה כי פתרון של שלום לסכסוך מחייב פשרות וויתורים.

ישראל חייבת ליזום ולקדם גישה נדיבה יותר כלפי הפלסטינים בכלל ובעזה בפרט.  לישראל יש יכולת – יחד עם גורמים איזוריים ובינלאומיים – לעצב תנאי מציאות טובים בהרבה עבור תושבי עזה שיתנו מענה אמיתי למצוקות של תושבי עזה ויציעו להם עתיד של כבוד תקווה. זהו אינטרס ישראלי.

המאמר הזה נכתב בעיצומה של לחימה אכזרית, ובידיעה שבזמן ששורות אלה נכתבות המציאות בשטח היא נזילה ביותר, ויש אפשרות לא מבוטלת להתפתחויות שמתרחשות או יתרחשו בעיצומה של הלחימה שיובילו לסחרור עוד יותר קיצוני של מהלך האירועים וכוונם.אבל גם בתוך חשכת המנהרות אני יכול לראות אור ונראה לי שחשוב להצביע על כך.

Avi Melamed on I-24 News in Arabic

Avi Melamed on I-24 News in Arabic

Avi Melamed on I-24 News in English

Avi Melamed on I-24 News in English

Avi Melamed on IDF Ground Operation in Gaza Live on I-24 News

Click Here To Watch Avi Now


Get every new post delivered to your Inbox.

Join 961 other followers