Welcome to my blog.

I am an independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

My blog offers you insight into my analysis of what goes on in our region and its impact here and globally.

As a former Senior Israeli Official on Arab Affairs I spent most of my intelligence career in Arab speaking areas.

My work today, including all the articles I publish, is based on a wide variety of Arabic sources which you will see referenced throughout my articles.

My blog, like my briefings and tours do not tell you what you can read in the news yourself – subscribe to my blog to be sure to get the story behind the story.

I hope you will find my analysis and commentary thought-provoking.

I want your feedback – respond by commenting or email me directly.

Please be in touch if you would like to consider booking me for an event in Israel or anywhere in the world. And next time you’re in Israel be sure and be in touh with me as you’re planning so you can include an Intelligence Briefing or an Intelligence Tour while you’re on the ground in Israel.

Thank you and I look forward to hearing from you.  Please feel free to email me at


Navigating the Iraqi Labyrinth

March 2, 2014

Navigating the Iraqi Labyrinth

by Avi Melamed

The Al-Anbar Province is the western part of Iraq. It begins in Bagdad and its borders are Syria, Jordan and Saudi Arabia. Area-wise it is the largest province in Iraq with a total population of about 2 million people – mostly Sunni, whose society is based upon large tribes. Clashes have been taking place in Al-Anbar since December 2013. The combat is mostly taking place in the district’s two major cities – Al-Ramadi, 70 miles southwest of Bagdad and Al-Fallujah, 40 miles southwest of Bagdad. In addition, sporadic fighting is also taking place in the area of the Al-Khalidiya Peninsula located in central Iraq, as well as on the northern outskirts of Bagdad.

The situation in this very important region has even prompted US and Iranian involvement – ironically on the same side…

What is the background for the fighting?

Most Iraqis are Shiite Muslims. The second largest group is Sunni Muslims. During the rule of Saddam Hussein – who was a Sunni – Iraqi Shiites were discriminated against and oppressed. Following the overthrow of Saddam Hussein, a new, predominately Shiite government came into power in Iraq. The Prime Minister, Nouri Al-maliki, is a Shiite. Suddenly, the balance of power was reversed. The Sunnis now found themselves being discriminated against and oppressed. This change resulted in a growing discontent among the Sunnis and led to several outbursts of violence in the predominately Sunni provinces of Iraq. Up until now, one of the most brutal Sunni eruptions took place in April 2013 in the predominately Sunni district of Salahudin; dozens were killed and hundreds were wounded in clashes between Sunni militias and the Iraqi army. Following the events in Salahudin, the Sunnis set up a protest compound in the city of Al-Ramadi – the biggest city in the Al-Anbar Province, the Iraqi government demanded the compound be dismantled arguing that it was used to recruit Al-Qaeda militants and that it served as a base for terror attacks. When the Sunnis failed to comply with the demand, Iraqi police dismantled the compound, violence broke out in the city of Al-Ramadi and quickly spread to the city of Al-Fallujah.

Who are the factors involved?

The Awakening Movement (Sahwa)   
A coalition of the major Sunni tribes; its militia cooperated with the US in a successful military campaign against Al-Qaeda in Iraq from 2006 to 2008; it has political party in the Iraqi Parliament known as The Al-Mutahidun (The United) Party; all 44 party members resigned after the outbreak of the clashes

Global Jihad organizations
Accumulating reports indicate that there are six to eight Sunni Global Jihad terror organizations operating in the Al-Anbar Province

Iraqi SWAT Units
Mostly made up of Shiite soldiers; the district police (mostly comprised of local, mostly Sunni policemen); and according to unconfirmed reports, Shiite militias from southern Iraq

The Islamic State in Iraq and the Levant (ISIS) and also known in Arabic by the initials DA’ESH – up until recently ISIS was Al-Qaeda’s branch in Iraq

The Military Councils
Sunni militias apparently comprised of Iraqi Sunni veteran militia and/or defectors; confirmed information indicates that they operate in the cities of Al-Samra, Al-Fallujah and Bagdad; unconfirmed information states that these councils work under the umbrella organization named “The Central Military Council of Iraq’s Rebels”

The Sons of Iraq /The New Awakening Movement
A coalition of some Sunni tribes in the Al-Anbar Province who compete with The Sunni Popular Movement in Iraq for political power

The Sunni Popular Movement in Iraq (Al-Harak)
A national Sunni political movement, the movement is not known to have a militia, but it’s possible that the movement is connected to a Sunni Militia named The Tribes’ Rebels

The Tribes’ Rebels
A militia of Sunni tribes operating in the Al-Anbar Province, according to one source, the rebels’ spiritual leader is a Salafi-Jihadist named Abu Abdallah Al-Janab, other information identifies him as a senior ISIS (up until recently the Al-Qaeda branch in Iraq) leader

Who is fighting whom?

One might expect that the fighting is between Sunnis and Shiites.

Both senior Sunni and senior Shiite leadership openly describe the clashes as a Sunni-Shiite one. The senior Sunni religious leader in Iraq openly called on the Sunnis to “rebel against the illegitimate government,” while the Iraqi Prime Minister, Nouri al-Maliki, announced that the clashes are the “continuation of the historical Sunni-Shiite struggle.” Interestingly, the most senior Shiite spiritual leader in Iraq – Ali Al-Sistani, has not made any statements.

So, on the one hand, yes, the Sunnis fight the Shiites.

On the Sunni side:
The Global Jihad organizations, ISIS, The Military Councils, The Tribes’ Rebels, (it is not clear if they cooperate and coordinate their military activities)

On the Shiite side:
The Iraqi SWAT Units, including the police, and maybe some Iraqi Shiite militias

But the picture is much more complicated because at the same time, the fighting is between Sunnis and…Sunnis.

On one Sunni side:
The Global Jihad organizations, ISIS, The Tribes’ Rebels, and The Military Councils

On the other Sunni side:
The Awakening Movement (Sahwa) and, the Sons of Iraq/The New Awakening movement

In order to understand the complex reality, you must understand the current interests of the primary Sunni players involved

Al-Qaeda’s goal is to establish a global Islamic Caliphate which will be based upon the strict extreme implementation of the Islamic religious codex – the Shari’ah, In recent years Al-Qaeda has seized control of substantial areas of countries including Yemen, Somalia, Syria and North Africa, ISIS acted as Al-Qaeda’s arm in Iraq from roughly 2006.

ISIS has gained control in portions of western Iraq.

ISIS has also gained control over some areas of Syria. In the past year ISIS has taken over villages and towns in Syria – including in the city of Aleppo (in western Syria) where it has created local governmental systems based on its extreme version of Sharia’h, it has also created bases of terror in these areas. The war in Syria provides ISIS the opportunity to also extend its tentacles into the eastern Syrian districts of Dir Al-Zur and Al-Hasakah. ISIS’ encroachment into Syria has put it on a collision track with the major Syrian rebel groups, including Jabhat al-Nusrah, the Al-Qaeda branch in Syria, and the Kurdish Militias. Over the past few weeks fierce fighting between ISIS and the Syrian rebels has taken place in different areas resulting in massive losses on both sides. According to source that are unverified, more than 2,000 militants have been killed in these battles, among them more than 250 ISIS militants. As a result, ISIS has lost control over some of its strongholds in Syria including areas within the city of Aleppo.

The Sunni Tribes in Iraq
Both ISIS and the Sunni tribes are hostile to the Iraqi government. Yet, the major Sunni tribes in the Al-Anbar Province, The Popular Movement and The Sons of Iraq /The New Awakening Movement militias fight ISIS.Why? Because most Iraqis do not share the radical ideology inspired by Al-Qaeda; they do not want Iraq turning into an Al-Qaeda-style Islamic Emirate.

The tribes’ leaders are concerned that ISIS’ growing influence reduces their political and economic power. And their concern is warranted because ISIS has already taken control over the economic activities and income sources like extortion fees, taxation of goods, gas stations, etc. in some areas of Iraq.

ISIS’ militants come from different places – Algeria, Egypt, Libya, Yemen, and so on. However, most of ISIS’ militants are Iraqi and from the local Sunni tribes. The leaders of the tribes are concerned that if ISIS’ influence expands it will result in the disintegration of the tribal societal structure.

The tribes’ leaders are concerned that if ISIS takes over the Al-Anbar Province they will take revenge on the tribes for their role in fighting ISIS during the US occupation of Iraq.

What is the situation on the ground at the time that this report was written?

As of now at least 400 people – many of them civilians – have been killed in the clashes.

Clashes continue in some locations in the cities Al-Fallujah and Al-Ramadi. Reportedly, Iraqi forces have restored control over the area of Al-Khalidiya Peninsula, located fifteen miles east of Al-Ramadi.

According to accumulating reports some 140,000 Iraqis have fled Al Anbar.

It seems that the clashes have not significantly spilled over into other parts of the Al-Anbar Province.

The Sunni forces fighting ISIS have demanded the Iraqi government not send military forces into the cities, but rather leave the task of expelling ISIS to them. Indeed, as of now, the Iraqi government has complied with their demand and has not sent military forces into the cities to restore order.

Not sending in the army serves the Iraqi Government because sending military forces into the cities may:

Result in a confrontation with Sunni tribal militia. Such a confrontation may ignite violence in other Sunni provinces, thus leading to a much bigger war.

Cause heavy casualties – military as well as civilian – which would expose the Iraqi government to increased domestic and international criticism.

In addition, the inner-Sunni clashes actually serve the Iraqi government because it weakens the Sunni opposition. So, the continuation of the fighting actually serves al-Maliki’s interests.

Who are the winners and losers as of now?

The Iran-Assad axis benefits because:

The clashes in Iraq, which involve some of the same entities that make up the rebel groups in Syria, help support Assad’s argument that he is facing terror groups – and not a popular Syrian uprising. It is no wonder then that Iran rushed to offer Iraq support in their “war on terror.”

ISIS is sustaining serious losses because it is simultaneously fighting in Iraq and in Syria, thus its operational capacity is being degraded which is good for the Iran-Assad axis.

In addition to fighting Assad, ISIS is also fighting the major Syrian rebel groups, thus weakening those groups – this obviously serves the Iran-Assad axis well.

Sunni tribes in Iraq benefit because:

A weakening ISIS helps the tribes maintain and secure their political and economic power.

The scenario of an ISIS radical Emirate stretching from Iraq to Syria deeply concerns the international community. Therefore, the Sunni tribes’ success in preventing the expansion of ISIS and restraining them, positions the tribes as a valuable and important player in the eyes of the international community. This improves the tribes’ political power inside Iraq. How? Here is one example: The US announced it expects the Iraqi government to conduct a fruitful dialogue with the Sunnis and to be much more receptive to their demands…

In fact it seems as if the continuation of the current tensions – especially as long it is contained to the areas of Al-Fallujah and Al-Ramadi – serves the interest of Sunni tribes as a tool to put political pressure on the Iraqi government.

ISIS loses because:

ISIS’ capabilities are not unlimited and it is facing serious challenges. It is simultaneously fighting on two fronts and has sustained heavy losses on the ground – including the death of senior commanders. According to accumulating reports, an unknown number of ISIS militants defected and joined Jabhat Al-Nusrah, Al-Qaeda’s branch in Syria.

Documented evidence reveals ISIS’ brutal and barbaric cruelty. The atrocities ISIS terrorists perpetrate in Syria against innocent civilians, as well as against other militants, prove that many of ISIS’ militants are psychopathic killers. The heinous images have been met with a deep sense of horror, shock and revulsion in the Arab world.

The international community perceives ISIS as a strategic threat and is determined to limit its power.

ISIS recently sustained another blow from a less expected direction when on February 3rd Al-Qaeda formally announced that it has no connection with ISIS. That announcement clearly reflects Al-Qaeda’s growing discontent with ISIS. Amazing as it may sound, even the Al-Qaeda supreme leadership was disturbed with ISIS’ brutality. Read more about that in my Al-Qaeda Intelligence Bulletin (published on February 14).

Al-Qaeda’s announcement comes at a bad time for ISIS, there are some indications that ISIS’ growing difficulties may be thwarting the organization’s momentum and demoralizing their militants. It is questionable how long ISIS will be able to keep its hold on the cities it controls – or partially controls – in Iraq and in Syria. Under continuing military pressure it is unlikely that the organization will be able to hold onto its strongholds for a long time.

Arab analysts wonder then why the Iraqi army can’t crush – or at list repress – ISIS, an organization of a few thousand militants struggling with mounting difficulties. Their answer is that it is actually in the interest of the Iraqi government that ISIS continues.Furthermore, they argue, that it is actually the Iraqi government that deliberately initiated the recent clashes in Al-Anbar for the following reasons:

  • ISIS’ activity in Iraq and Syria serves the interest of the Iran-Assad axis, and the current Iraqi government is an important member of that alliance.
  • ISIS’ activity in Iraq causes an inner-Sunni conflict, thus weakening the Sunni opposition to the Iraqi government.
  • ISIS’ activity provides the Iraqi government the opportunity to present itself as a government that is fighting a serious terror threat. Therefore, the Iraqi government gains political credit and popularity both within Iraq, as well as in the international arena. Indeed, the US just announced it will provide the Iraqi government with military and political support in its war on terror.

Many Arab analysts even argue that ISIS is actually funded and supported by the Iran-Assad axis. That argument should not be dismissed because of two major reasons:

  • A couple of years ago, Assad released Jihadist militants who were imprisoned in Syria and allowed them free passage from Syria to Iraq. In Iraq the freed prisoners killed thousands of Iraqis in murderous terror waves. It is a proven fact that many of those militants are members of ISIS today.
  • Accumulating information indicates that senior Al-Qaeda leaders as well as Al-Qaeda camps are, or at least were, based in Iran.

Iraq loses because:

The Iraqi government loses because the clashes emphasize its incompetence to rule and to provide security.

If not stopped and restrained, the clashes could percolate into other major Sunni provinces thus generating large-scale violence.

As national elections in Iraq approach (scheduled for April 2014) the Iraqi Prime Minister confronts growing criticism internally as well as by the international community, who demands the Iraqi government restrain ISIS and demand that they stabilize the security conditions in Iraq.

The big losers are the Iraqi people

The recent clashes in Al-Anbar Province are yet another link in the never ending violence in Iraq.

In 2013 alone more than 8000 Iraqis – most of them civilians – were killed in the endless violence in Iraq. During the month of January 2014 alone, more than 1,000 Iraqis were killed- most of them civilians. In my article Cruel Iraq Percolating Democracy, published in March, 2012, I described the violence in Iraq. Sunni and Shiites brutally kill each other in mosques, parades, ceremonies, public events, coffee shops, malls, markets and the streets of Iraq. There is not one single secure place in the entire country.

And what about the US?

The clashes in Al-Anbar have another important aspect. They are deepening the increasingly tense relationship between the US and the Arab world. Why?

In the eyes of many Arab analysts and politicians the Al-Maliki government, which is a useful and cooperative member of the Iran-Assad axis, is not a victim of terror as it portrays itself to be – it is rather, a producer of terror.

In the eyes of many in the Arab world, the Al-Maliki government cannot be a part of the solution because in their analysis the al-Maliki government is the problem.

Many Arab analysts argue that the fact that the American administration rushed to express its support for the Al-Maliki government reflects the fact that the American misread the map and fundamentally do not understand the situation.

However, a growing number of Arab analysts argue that the current American administration’s policy regarding the clashes in Al-Anbar does not reflect a misreading. They assert that is actually reflects a calculated decision of the current American administration to turn towards Iran (the Shiites) at the expense of the Arabs (the Sunnis). To support that argument, they emphasize that ironically the clashes in Iraq have prompted both Iran and the US to step in and help the current government fight its “war on terror.”

Iraq is an enormously important state, its future, as well as the future of the region, are inextricably intertwined. As of today, Iraq’s future seems gloomy. The recent clashes in Al-Anbar reflect the growing chaos in Iraq, perpetrated by extremists whose interests go well beyond the borders of Iraq. To a large extent, Iraq is a failing state on the course of disintegration. That process holds substantial ramifications for the region and the world.

Al Qaeda Intelligence Bulletin


Intelligence Bulletin

Information Date:          February 6, 2014

Event Date:          February 3, 2014

Information Item:          Al-Qaeda announces it has no connection to ISIS

Information Platform:          Osint

Source:          Web

Source Reliability:          Reliable

Spring:          As-Sahab Media

Spring Reliability:          Reliable

Relevant Information:          Al-Qaeda announced that it has no relationship with the Militant Islamic organization known as The Islamic State in Iraq and the Levant (ISIS), a group also known in Arabic by the initials DA’ESH. Isis has heretofore been identified as Al-Qaeda’s branch in Iraq. The announcement was published in Al-Qaeda’s main media platform known as As-Sahab (The Cloud).

Evaluation:          Reading in-between the lines hints that the reason for this announcement has to do with the growing discontent of Al-Qaeda’s senior leadership – The Supreme Council (Shura) – with ISIS’  independent (even disobedient) policy and activity in a few areas:

a)     According to one source, in spite of the Al-Qaeda Supreme Council’s objection, ISIS’ leader, Abu Bakr al-Baghdadi, intends to expand ISIS by including groups from Sinai, Somalia, Libya and Tunisia under a new name – “The Islamic State Caliphate.”

 b)     Over the past year ISIS has expanded its influence and has taken over villages and towns in Syria – including an area inside the city of Aleppo (in western Syria) where it has created local governmental systems based on its extreme version of Sha’ria.

Their encroachment into Syria has put ISIS on a collision course with the major Syrian rebel groups – including Jabhat al-Nusra, Al-Qaeda’s branch in Syria, as well as the Kurdish Militias.

A few months ago, Isis’ leader Abu Bakr al-Baghdadi, announced that Jabhat al-Nusra (Al-Qaeda’s branch in Syria) had become a part of ISIS under al-Baghdadi’s leadership. Yet, Mohammed Al-Joulani, the leader of Jabhat al-Nusra, refused al-Baghdadi’s demand and, instead, announced his obedience to Al-Qaeda leader, Ayman al-Zawahiri.

The Al-Qaeda Supreme Council, led by Ayman al-Zawahiri, backed al-Joulani, and ruled that Jabhat al-Nusra, the Al-Qaeda branch in Syria, would operate independently and not become a part of ISIS.

According to one source, ISIS’ leader, Abu Bakr al-Baghdadi, defied al-Zawahiri’s decision and authorized assassination attempts of senior commanders of Jabhat Al-Nusra, thus resulting in lethal clashes between the two groups in Syria.

c)      While Jabhat al-Nusra, Al-Qaeda’s branch in Syria, fights the Iran-Assad axis, ISIS’ involvement in both the recent clashes in Iraq, as well as in Syria, plays into the hands of the Iran-Assad axis, thus undermining Al-Qaeda’s interests in Syria in two ways:

First, it supports Assad’s argument that he is facing terror groups – and not a popular Syrian uprising.

Second, by fighting other rebel groups in Syria, ISIS provides the Iran-Assad axis with a valuable service – it keeps the rebels engaged in the fighting against ISIS, thus weakening the rebels’ military capacity. In that context it should be mentioned that according to a source evaluated as reliable, more than 1,000 militants have been killed in these skirmishes, among them more than 250 ISIS militants. Furthermore, in that context, it should also be mentioned that a distinguished Saudi clergy put forth an agreement aimed to stop the clashes between ISIS and the Syrian rebels groups. While the Syrian groups – including Jabhat Al-Nusra – announced they accept the suggestion, ISIS turned it down.

d)     ISIS’ policy does not only damage Al-Qaeda’s interests in Syria; it also jeopardizes Al-Qaeda’s interest in Iraq. Since late December 2013 ISIS has been engaged in clashes in the district of Al-Anbar in western Iraq. These clashes put ISIS on a collision track with both the Iraqi army as well as the powerful major Sunni tribes. Exposing itself to increasing military pressure, ISIS jeopardizes the sustainability of Al-Qaeda’s stronghold in western Iraq.

e)     ISIS’s savagery also causes Al-Qaeda serious PR damage and image issues. Documented evidence reveals ISIS’ brutal and barbaric cruelty. The atrocities ISIS militants perpetrate in Syria against innocent civilians, as well as against other militants, prove that many of ISIS’ militants are psychopathic killers. The heinous images have been met with a deep sense of horror, shock and revulsion in the Arab world thus strengthening sentiments of resentment and hatred in the Muslim world towards Al-Qaeda who is already perceived as murderous organization, dangerous mostly to Muslims and Arabs. ISIS’ extreme and sadistic brutality is even too much for Al-Qaeda.

It is likely to assume that the announcement was not made in haste. After all, ISIS’ achievements in Iraq serve Al-Qaeda’s vision and mission. Also, the ramifications of the announcement on Al-Qaeda itself are yet unknown. It may back fire on Al-Qaeda. Yet, the fact Al-Qaeda took such a dramatic step indicates that Al-Qaeda’s Supreme Council is not compromising its position as the ultimate authority in the Al-Qaeda.

The Assessment:                    The ramifications and impact of Al-Qaeda’s announcement on ISIS is yet unclear. On the one hand, ISIS’ control over the economic activities and income sources like extortion fees, taxation of goods, gas stations, oil fields, etc., in some regions of Iraq provide ISIS with the ability to maintain independent, regardless of Al-Qaeda’s announcement.

On other hand, it is not clear what the impact of the announcement will be on ISIS’ military manpower, which, other than Iraqis – is based to a large extent on militants from different places including Algeria, Egypt, Libya, Yemen, Europe and so on. Will ISIS face difficulties recruiting new militants? Will ISIS see defections within its ranks? Will it generate a change within the ISIS leadership?

One way or another, the announcement comes at a bad time for ISIS. The organization is simultaneously fighting on two fronts and has sustained heavy losses on the ground – including the death of senior commanders. It is questionable how long ISIS will be able to keep its hold on the cities it controls – or partially controls – in Iraq and in Syria. Under continuing military pressure it is unlikely that the organization will be able to hold on to its strongholds for a long time.

That being said, it should be mentioned that ISIS has proved its ability to weather difficulties and to adjust itself. One should not expect ISIS to disappear.

Avi Melamed US Lecture Tour Spring 2014

A New Middle East Requires a New Understanding.

Events of an historic scale are rocking the Middle East. I have spent many years of my life in the streets of the Arab world.  I have watched the Arab Awakening evolve and erupt from the inside.

The Middle East in changing before our very eyes, the landscape is shifting and changing every day, and can drastically change any minute now.

My upcoming US lecture tour will help you understand the present and navigate the future.

  • Egypt, the biggest and most important Arab State, is embroiled a fierce battle over its identity.
  • Iraq, Libya, Sudan, Syria, and Yemen are disintegrating in a bloody and violent process.
  • Lebanon, once known as the Paris of the Middle East, is a smoking volcano on the verge of a massive eruption.
  • The ghost of Osama Bin Laden is alive and well in Sinai, Iraq, North Africa, Syria and the waters of the Indian Ocean, as Emirates of terror and crime emerge, inspired by Al-Qaeda and other Islamic militant and radical organizations who promulgate a distorted translation of Islam.
  • Sunnis and Shiites are butchering each other throughout the Middle East and Africa.
  • In Iran the centrifuges continue to spin…

Arab states are collapsing – hundreds of thousands of people have been killed in never ending violence, millions have become refugees, magnificent cities are in ruins and social and educational systems are dysfunctional. Arab societies have lost their way and are embroiled in a deep sense of confusion. Decades of slogans, rhetoric, narratives, images and conspiracy theories designed to distract generations from the gloomy, hopeless reality of the Arab world, have given birth to angry people who are taught to hate and kill.

Yet, in the midst of this growing chaos, men, women and young people – Muslim and non-Muslim alike – are trying to build hope and create a future. Who are they? Will they succeed?

Israel, caught in the epicenter of this super-storm, has been relatively unscathed – so far. Will this continue? What are Israel’s most significant threats and challenges?

The US continues pursue peace between Israel and the Palestinians. Is a Peace possible? Will it hold? What is needed for a real peace between Palestinians and Israelis?

The world, and mostly the West, looks on dazed and confused, unable to decode the events in the Middle East, their origins, their logic, or their aftermath. Why does the West find itself in this embarrassing situation? What are the ramifications of their confusion and their inability to create and implement a clear and decisive policy?

The questions seem to be endless…Who are the players? What is the background of today’s events? What is really going on? Is there a future for this region? And if so, what will it look like?

I’m often asked “do I see any hope?”  My answer is: “I’m both painfully realistic yet cautiously optimistic.”

My lecture tour to the US this March will help you make sense out of what’s going on and leave you excited to hear the news or read the paper or go on line because you will have the tools to make Middle East make sense!

I have briefed thousands of people all over the world from high school students across the globe to officials in the highest echelons of government, intelligence and military sectors – and no matter where I go or who I meet I know how profound the need is for professional real-time, up to date knowledge and understanding of the Middle East. As always, I’m very honored and thankful for each and every meeting or stage I am given so I can use my decades of experience and knowledge to educate and teach. I always look forward to each meeting as if it were the first one. And for that I’m thankful.

For those who have booked me for this tour I look forward to seeing you! If you haven’t yet reached out to me and you would like to explore the option of me speaking in your community or for your organization, I would be more than honored, so please be in touch.

Furthermore, if you’re planning a trip to Israel, please be sure and be in touch to book a Briefing or Intelligence Tour.

I am available by email at or 011-972-505-40-99-05


Summary Bio

Former Israeli Senior Official on Arab Affairs and former Intelligence Official and educator, Avi is today an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst, regional expert and lecturer specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region. Avi has most recently been appointed the Fellow of Middle East Security and Affairs for the Eisenhower Institute in Washington DC.

Fluent in Arabic and having spent many years in Arab speaking areas, his unique tours and briefings are based on years of field experience, policy design and intimate connections throughout the Arab world.

His knowledge and wide and varied experience offer a behind the scenes insider’s view of the constantly-changing Middle East landscape and insight into future regional implications.

Avi has a proven record of foreseeing the evolution of events as well as their impact on a local and regional level. Avi has outstanding analytical abilities, a unique understanding of the Arab world and the Arabic language, decades of experience working in Arab speaking areas throughout the region, direct access to sources, resources and networks throughout the Arab world.

In his work as an analyst Avi provides intelligence analysis, briefings and tours to diplomats, Israeli and foreign policy makers, international media outlets, academic institutions as well as a wide variety of organizations and private clients on a range of Israel and Middle East Affairs.

Avi is also the founder and creator of Feenjan – Israel speaks Arabic, a non-profit initiative which presents contemporary Israeli society and culture to the Arab world in Arabic, and serves as an online platform for Israelis and Arabs to discover and discuss issues of common interest.

Through all of Avi’s efforts, as a speaker, an analyst, a writer, and an entrepreneur, he is a bridge builder.  He dedicates himself to enhancing the Arabic, English and Hebrew speaking audience’s comprehensive understanding of the Middle East and of each other.

Hebrew vesrion Soldier on Chessboard – חייל על לוח שחמט

10 ינואר 2014

מאג'ד אלמאג'ד 


רשויות הבטחון בלבנון הודיעו רשמית על מותו של מאג’ד אלמאג’ד (שמו המלא מאג’ד בן אבראהים אלמאג’ד אלקחטאני) מנהיג ארגון כתאאב עבדאללה עזאם (גדודי עבדאללה עזאם) המזוהה עם ארגון אלקאעדה. מידע מצטבר מצביע על כך שאלמאג’ד נעצר (כנראה ב 26 – 27 דצמבר) על ידי שירותי הביטחון הלבנוניים ומת במעצר. נסיבות המעצר ומותו של אלמאג’ד לוטים בערפל: לפי מקורות שאמינותם אינה ברורה, הוא נעצר בבית חולים בביירות שם התאשפז בזהות בדויה בשל מחלה קשה (יתכן אי ספיקת כליות) מקורות אחרים מדווחים כי אושפז בבית החולים לאחר שנפצע בקרבות בסוריה, ולאחר שיצא מביה”ח נעצר על ידי שירותי הבטחון הלבנוניים. לטענת הלבנונים האיש נפטר במעצר בשל מחלתו עוד לפני שנחקר.

ארגון גדודי עבדאללה עזאם מזוהה עם ארגוני הג’האד הגלובלי וארגון אלקאעדה. הארגון נוסד בשנת 2009 בסעודיה על ידי סעודי בשם צאלח בן עבדאללה אלקרעאוי המכונה “החרב המבתרת” (אלסיפ אלבאתר”) ב 2012 נפצע אלקרעאוי קשה בתקיפת מל”ט אמריקאי ואת מקומו כמנהיג הארגון תפס מאג’ד אלמאג’ד.

הזרוע הצבאית של  גדודי עבדאללה עזאם בסעודיה פעלה תחת השם פלוגות יוסף אלעביירי (או עייארי). הזרוע הצבאית של הארגון בלבנון פועלת תחת השם פלוגות זיאד אלג’ראח (אחד ממבצעי מתקפת הטרור של 9/11 שהיה לבנוני במוצאו) לפי מידע מצטבר, מפקד הזרוע הצבאית של הארגון בלבנון הינו תופיק טה המכונה אבו מחמד טה. מרכז הפעילות של הארגון בלבנון נמצא במחנה הפליטים הפלסטיני עין אלחלוה שבדרום לבנון. ממידע מצטבר המוערך כמהימן עולה, כי אלמאג’ד התגורר ופעל בגלוי בשנה האחרונה במחנה, וכי הארגון מקיים שת”פ עם ארגונים ג’האדיים אחרים הפועלים במחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון.                      

במידע מצטבר נמסר גם על שת”פ מבצעי בין הארגון לבין שלוחת אלקאעדה בסוריה הידועה בשם ג’בהת אלנצרה. מקור שאמינותו אינה ידועה טען, כי במהלך 2013 (יתכן במאי) התקיימה במחנה הפליטים עין אלחלוה פגישה חשאית בין אלמאג’ד לבין מפקד ג’בהת אלנצרה אבו מחמד אלג’ולאני (על איש זה ראו מאמרי איש הצללים מאוקטובר 2013) בהקשר זה יצוין כי שני הארגונים נטלו אחריות משותפת לירי רקטות לעבר העיר אלהרמל בלבנון, אחד ממעוזי השליטה של ארגון חזבאללה בלבנון (דצמבר 2013)

על רקע מעורבותו של חזבאללה במלחמה בסוריה, מתמקד ארגון גדודי עבדאללה עזאם בתקיפת מטרות של ארגון חזבאללה בלבנון. .בין השאר נטל הארגון אחריות על פיגוע התאבדות כפול שכוון נגד שגרירות אירן בביירות (נובמבר 2013) וכן חיסולו של חסאן א-לקיס, מבכירי המערך הצבאי של חזבאללה (דצמבר 2013) בה בעת, מעורב הארגון מדי פעם גם בירי רקטות לכוון ישראל. 

פעילותו של ארגון גדודי עבדאללה עזאם בלבנון היא לצנינים בעיני חזבאללה. העובדה שארגונים ג’האדיים  שעויינים את חזבאללה ומבצעים פיגועים נגדו פועלים באין מפריע בתוך מחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון גורמת למתיחות בי חזבאללה לבין הארגונים הפלסטינים המרכזיים – פתח וחמאס.                                              

בענין זה קראו את מאמרי The Alliance of Fear in Lebanon (יוני 2013)      

עם זאת, חזבאללה והארגונים הפלסטינים משקיעים מאמץ ניכר במטרה למנוע התלקחות ביניהם. שני הצדדים אינם מעוניינים לעלות על מסלול התנגשות בתוך לבנון. על רקע זאת ניתן להבין את העובדה שלמרות שגדודי עבדאללה עזאם נטלו אחריות למתקפות בולטות על יעדי חזבאללה בלבנון, העדיף חזבאללה להטיל את האשמה על ישראל וסעודיה ונמנע מלהפנות בגלוי אצבע מאשימה בכוון הפלסטינים.

מאחורי הקלעים מפעיל חזבאללה לחץ גובר והולך על ממשלת לבנון ועל הארגונים הפלסטיניים בלבנון בתביעה לרסן את פעילות הארגונים הג’האדיים הפועלים בגלוי במחנות הפליטים בלבנון ובעיקר את גדודי עבדאללה עזאם. ממשלת לבנון לא פעלה בתוך מחנה הפליטים עין אלחלוה מחשש סביר ביותר שפעולה כזו תוביל להתלקחות אלימה. יתכן אם כך, שברגע שבו היה אלמאג’ד מחוץ לגבולות המחנה, מיהרו השלטונות הלבנוניים לנצל את ההזדמנות לעצור אותו. 

בקיץ של 2007 התחוללו קרבות בין צבא לבנון לבין קבוצות ג’האדיות במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אלברד בצפון לבנון. בתום ארבעה חודשי קרבות הצליח צבא לבנון להשתלט על המחנה. מאות אנשים נהרגו, אלפים נפצעו והמחנה נחרב כמעט לחלוטין.

האם מעצרו של אלמאג’ד מצביע על נכונות של ממשלת לבנון  לפעול כפי שפעלה 2007? התשובה להערכתי היא שלילית. במציאות הנוכחית לאף אחד מהגורמים המרכזיים המעורבים – ממשלת לבנון, הארגונים המרכזיים הפלסטינים וחזבאללה – אין אינטרס בהתלקחות כוללת בתוך לבנון. הם מבינים שלבנון יושבת היום על חבית אבק שריפה שכל ניצוץ עלול להוביל להתפוצצות.

פרשת מעצרו ומותו של אלמאג’ד צריכה להיבחן בהקשר רחב יותר והוא העובדה שלבנון  - כמו מקומות אחרים במזה”ת– הפכה לזירת התגוששות בין אירן לבין סעודיה. מעניין לבחון את התיאוריות והפרשנות של פרשנים ופוליטיקאים ערבים בלבנון ומחוצה לה בהקשר של המאבק הסעודי – אירני.

חלק מהפרשנים טוען, כי למרות העובדה שאלמאג’ד מופיע ברשימת הטרוריסטים המבוקשים על ידי סעודיה, האיש לאמיתו של דבר היה סוכן סעודי וכי מעצרו לא היה מתבצע ללא אור ירוק מסעודיה. השאלה המתבקשת אם כך היא מדוע נתנה סעודיה אישור למעצר אם אלמאג’ד היה סוכן שלה? התשובה היא שבעקבות תקיפת השגרירות האירנית בלבנון איימה אירן על סעודיה כי תסיר את הכפפות ותגמול בתקיפה של יעדים סעודיים בסעודיה ומחוצה לה. הסעודים הגיעו למסקנה כי אלמאג’ד הפך להיות עצמאי מדי והוא מסכן אינטרסים סעודיים מרכזיים .אלמאג’ד הפך להיות נטל יותר מנכס עבור הסעודים ולכן הוחלט לנטרל אותו.

פרשנים אחרי מציעים הסבר הפוך לחלוטין. לדבריהם,  אלמאג’ד היה סוכן אירני. השאלה המיידית היא כמובן אם אמנם אלמאג’ד היה סוכן אירני מדוע תקף את השגרירות של אירן בביירות ומדוע תקף יעדים של חזבאללה – בן החסות של אירן בלבנון? התשובה היא שהאירנים וחזבאללה יזמו את התקיפות הללו כדי לתמוך בטיעון שמציג חזבאללה להצדקת מעורבותו במלחמה בסוריה והוא שחזבאללה נלחם בגורמים קיצוניים כמו גדודי עבדללה עזאם כדי להגן על לבנון ועל הלבנונים.

הפרשנויות והתיאוריות הללו (שאגב משלהבות את הדיונים ברשת החברתית בעולם הערבי) מעידות יותר מכל על אובדן הדרך המוחלט של העולם הערבי במבוך של תיאוריות ותיאוריות נגד שפעמים רבות הן הזויות ומופרכות ובינן לבין המציאות יש מעט מאוד אם בכלל. 

מכל מקום שני דברים ברורים בפרשה זו:

ראשית, גדודי עבדאללה עזאם (שאגב נכון למועד כתיבת מאמר זה לא הודיעו רשמית על מות מנהיגם ועל מינוי מחליפו) ינקמו את מות מנהיגם. והנקמה תהיה קשה.

שנית, אלמאג’ד  - כמו רבים אחרים – היה בסופו של יום חייל רגלי פשוט על לוח השחמט המזרח תיכוני.




Soldier on the Chessboard

January 9, 2014

 by Avi Melamed

Lebanese authorities announced that Majid Al-Majid (his full name is Majid bin Muhammad Majid al-Qahtani), the leader of the Abdullah Azzam Brigade Jihadist group and the top Al-Qaeda commander in Lebanon – died after being arrested.

The Abdullah Azzam Brigade is a Sunni Islamic militant group affiliated with the Global Jihad movement and Al-Qaeda with cells in countries throughout the Arab world. It was created in 2009 by a Saudi militant named Saleh bin Abdullah Al-Qar’awi AKA Al-Seif Al-Bater (“The Cutting Sword”). In Saudi Arabia they operate under the name of The Companies of Yusuf al ‘Uyayri (or Al-Ubeiri), named after an Al-Qaeda senior leader who was killed in Saudi Arabia in 2003. The founder of Abdullah Azzam, Al-Qar’awi, was seriously wounded by a US drone strike, and was replaced in 2012 by Majid Al-Majid Al-Qahtani, a member of the Saudi most wanted terrorist list.

In Lebanon they operate under the name of The Companies of Ziyad Al-Jarrah (named after one of the 9/11 terrorists who was of Lebanese origin). The leader of the Lebanese branch is a man named Tawfik Taha AKA Abu Muhammad Tah; their major base is located in the Ain al-Hilweh Palestinian Refugee Camp in south Lebanon; they have launched rocket attacks on northern Israel; they have simultaneously attacked Hezbollah and Iranian targets in Lebanon; they claimed responsibility for the double suicide bombing attack on the Iranian Embassy in Beirut in November 2013; and claimed responsibility for killing Hassan Al-Laqis, a senior Hezbollah commander in Beirut in December 2013. In Lebanon they have a couple dozen militants; they cooperate with other Jihadist groups as well as Jabhat Al-Nusra, Al-Qaeda’s branch in Syria; according to an unconfirmed information, Al- Majid secretly met the leader of Jabhat Al-Nusra, Abu Mohammed al-Joulani (read more about Joulani in my recent Intelligence Bulletin Where is the Leader of Jabhat al-Nusra) in the Ain al-Hilweh Camp; in a possibly related incident, in December 2013 the two organizations claimed joint responsibility for shooting rockets on Hezbollah targets in the city of Al-Harmal in Lebanon.

Hezbollah is agitated that the Palestinian refugee camps in Lebanon harbor Jihadist groups that attack Hezbollah. As a result, relations between Hezbollah and the major Palestinian groups in Lebanon – Hamas, Fatah and Islamic Jihad – are tense. In my article The Alliance of Fear in Lebanon, published in June 2013, I describe the reasons for those tense relations. However, neither Hezbollah, nor the major Palestinian organizations, are in a strong enough position to risk an all-out conflict. This explains the fact that both sides continue to make substantial efforts to avoid confrontation. So, though the Abdullah Azzam Brigades claimed responsibility for the attack on the Iranian Embassy in Beirut and claimed responsibility for killing Hezbollah’s senior commander Al-Laqis, Hezbollah preferred to blame Israel and Saudi Arabia, rather than risk an open confrontation with Abdullah Azzam in Lebanon.

However, behind the scenes, Hezbollah is putting major pressure on both the Lebanese authorities as well as the most powerful Palestinian organizations to restrain Jihadist groups such as the Abdullah Azzam Brigades. So it is possible, that once Al- Majid was out of his stronghold, the Ain al-Hilweh Palestinian Refugee Camp, the Lebanese authorities hurried to seize the opportunity to arrest him without risking a military operation in the Camp. In 2007 the Lebanese army crushed the Fatah al-Islam Salafi Jihadist group in the Nahr al-Bared Palestinian Refugee Camp in northern Lebanon. During three months of fierce fighting between May and August 2007, some 400 people were killed and the camp was destroyed.

Could the arrest, and death, of Al-Majid lead to a similar scenario in the Ain al-Hilweh Refugee Camp?

I believe that the answer is no. In the current circumstances, neither the Lebanese government, nor Hezbollah, nor the major Palestinian organizations in Lebanon, wish to bring about such a scenario. They all understand that Lebanon is a ticking time bomb, and such a move may be the spark that will cause a massive explosion.

The arrest of Al-Majid needs to be viewed in the wider perspective of what is going on in the region. Lebanon has become the stage for a struggle between Saudi Arabia and Iran.

Therefore, though there are different accounts of his health, arrest and death ranging from the official Lebanese statement that Al-Majid was arrested on December 26 or 27 and expired in custody due to a pre-existing medical condition; to an unconfirmed report that Al-Majid was injured during a battle in Syria and was hospitalized under a false name in Beirut and was arrested when he left the hospital; to another unconfirmed report that Al-Majid was sick and on December 15was secretly transferred from Ain al-Hilweh to a hospital in Beirut by his own people who launched an attack on a Lebanese army checkpoint in the vicinity of the camp as a diversion designed to prevent anyone from finding out about his condition and whereabouts – Arab journalists and analysts from across the Arab world who understand the larger picture, are enthralled with the story of Al-Majid’s death and analyses, theories, and conspiracy theories are flooding websites and social media platforms.

Here are examples of two totally different theories:

Some argue that Al-Majid was a Saudi agent.

Those who support that theory argue that the Lebanese authorities would never risk Saudi support by arresting Al-Majid unless they had received a green light from the Saudis – especially after the Saudis recently announced a three billion dollar donation to the Lebanese army – the biggest support the Lebanese army has ever received.

The above theory has one major obstacle to overcome:

The Abdullah Azzam Brigade attacked Hezbollah and Iranian targets in Beirut. The Saudis loathe Iran and their proxy, Hezbollah and clearly shed no tear – to say the least – over that attack.

Why then would the Saudis then be interested in neutralizing their seemingly efficient agent, Al-Majid?

Those that say he was a Saudi agent claim that the Iranians threatened Saudi Arabia with brutal retaliation for the attacks al Majid orchestrated. Thus, the Saudis came to the conclusion that that Al-Majid had gone too far and that his leadership had become counterproductive to Saudi interests. The asset became a burden and the time had come to restrain him.

Some commentators claim that Al-Majid was actually an Iranian agent.

Obviously the inevitable question is then, if Al-Majid was an Iranian agent, then why would Al-Majid’s group attack Iran and Hezbollah in Beirut?

Those that claim he was an Iranian agent argue that the attacks on the Iranian Embassy as well as on Hezbollah targets in Lebanon were an Iranian plot designed to support Hezbollah’s claim that they are involved in the war in Syria to protect Lebanon and the Lebanese from Militant Sunni groups – such as Abdullah Azzam.

The exact circumstances of Al-Majid’s capture and death are shrouded by mist. However, two things are quite clear:

First, sooner or later, Abdullah Azzam will retaliate. In the short run, Al-Majid’s death may somewhat impact Abdulaah Azzam’s operational capacity – but will definitely not paralyze it. In that context it should be noted, that as of the writing of this article, no formal announcement has been made by Abdullah Azzam Brigades regarding the death of Al-Majid. According to unconfirmed information, the next leader of the Lebanese branch will be the group’s reported second in command, the aforementioned Tawfik Taha AKA Abu Muhammad Tah, based at the Ain al-Hilweh Camp.

However, in the long run, it is likely to expect that following its leader’s death, the Abdullah Azzam Brigades will be more motivated than ever to continue – and perhaps increase – their attacks on Hezbollah targets inside Lebanon.

Second, Al-Majid was, at the end of the day, just another disposable soldier on a large chessboard.


Former Israeli Senior Official on Arab Affairs, Intelligence Official and educator, Avi Melamed is currently an Independent Middle East Strategic Intelligence Analyst and regional expert specializing in the current affairs of the Arab and Muslim world and their impact on Israel and the region.

In the public sector, Avi has held various government and Counter-Terrorist intelligence positions, including serving as Senior Advisor on Arab Affairs to two Jerusalem mayors. In the private sector Avi continues to facilitate projects and cooperation throughout the region. He is also the founder and creator of Feenjan – Israel speaks Arabic, a website in which he reaches out to the Arab world in Arabic about Israel.

Avi’s tours and briefings, based on Arab sources, decades of field experience, policy design and intimate connections throughout the Arab world, offer an insider’s view of the constantly-changing Middle East landscape and future regional implications.

Avi has degrees from The Carmel Institute for Military Research, George Mason University, and The Hebrew University and is a frequent contributor in Arabic, Hebrew and English to many news outlets including Al-Arrabiya, Al-Jazeera, BBC, CBN, I-24 News, the Times of Israel, USA Today, etc.

חצי האי סיני: איום בטחוני גובר


אוגוסט 2012

המתקפה שביצעו גורמי אסלאם מיליטנטי על מוצב של משמר הגבול המצרי בצפון סיני (5 אוגוסט 2012) המחישה את העובדה שבחצי האי סיני התבססה ישות של אסלאם מיליטנטי.

המרחבים העצומים והפראיים של סיני – ההרים, הואדיות והמערות –  מספקים מרחב גיאוגרפי מושלם לקבוצות אסלאם מיליטנטי. האוכלוסיה הבדואית של סיני – בעיקר במרכז ובצפון חצי האי- שבמשך שנים רבות הוזנחה על ידי השלטון המצרי, מספקת מרחב פעילות תומך ואוהד לפעילי הטרור וכר פורה לגיוס של פעילים וסייענים.

סיני הפכה לחממה לפעילי טרור המגיעים ממצרים, תימן, לוב, סודן, סעודיה, אלג’יריה ואפגניסטן. מרחבי הפעילות העיקריים של המיליטנטים הללו הם ג’בל אלחלאל וג’בל עמרו במרכז סיני וכן הערים אלעריש ושיח’ זויד בצפון סיני. ברשות הקבוצות הללו אמל”ח רב ומגוון ובכלל זה אמל”ח איכותי (טילי נ”מ, טילי נ”מ) המוברח לסיני בעיקר דרך סודן ולוב.

מידע מצטבר מצביע על קבוצות שונות של אסלאם מיליטנטי הפועלות בסיני בשמות שונים. למרות המידע הרב שנמסר, חלקים רבים בתמונת המודיעין לוטים בערפל. כך למשל, מספרם הכולל של מיליטנטים אלה אינו ברור – לפי דווחים שונים המספר נע בין כמה מאות לכמה אלפים. ברור למדי כי בחלק מהמקרים מדובר בקבוצות שאינן קיימות בפועל, בחלק מהמקרים מדובר בקבוצות שמונות מספר קטן ביותר של פעילים המתאגדים לפעולה אד-הוק, ברבים מהמקרים מדובר בפעילים הפועלים בו זמנית במסגרת קבוצות שונות וכו’.

לעת הזו ניתן להצביע על שלוש מסגרות מרכזיות לקבוצות אלה במרחב סיני:

א)    ארגון אלקאעדה בסיני: בחודש דצמבר 2011 הודיע הארגון רשמית על הקמתה של זרוע צבאית של הארגון בסיני תחת השם אנצאר אלג’האד

ב)    קבוצות הנמנות על הזרם הג’האדי-סלפי: “סלפיה” הוא מונח באסלאם המתייחס לשנותיה הראשונות של הח’ליפות האסלאמית. הסלפיה רואה בתקופה זו את תור הזהב של האסלאם וגורסת כי על המסלמים לאמץ בחיי היומיום את הערכים והנורמות של תקופה זו, כשלב בדרך לכינונה של אימפריה מסלמית גלובאלית שתושתת על הערכים והנורמות הללו. הזרם המרכזי בסלפיה אינו מצדד באלימות כאמצעי לגיטימי להשיג מטרה זו. למעשה, המפלגה השניה בגודלה במצרים כיום היא מפלגת אל נור (האור) שהיא בעצם מסגרת גג למספר מפלגות מהזרם הסלפי. סניף של המפלגה פועל גם בסיני. במרוצת הזמן הסתעף מהסלפיה הזרם הסלפי -ג’האדי הרואה באלימות אמצעי לגיטימי ונחוץ למימוש החזון הסלפי.

ג)      קבוצות המזוהות עם האידיאולוגיה התכפירית הנחשבת לקיצונית ביותר בין זרמי האסלאם המיליטנטי. המונח “כאפר” (“כופר”) מתייחס לכל מי שאינו מסלם.  לפי האידיאולוגיה התכפירית, מרבית המסלמים אינם מסלמים טהורים משום שהאמונה שלהם כמסלמים עוצבה וגובשה בעיקר על ידי רשויות דתיות ופוליטיות באסלאם שלא אימצו את הדוגמה האסלאמית הטהורה ובכך ועוותו ללא הכר את מהות האסלאם. לכן, בראיית האידיאולוגיה התכפירית, גם מסלמים שאינם מקיימים את אמונתם לפי הדגם הטהור הם כופרים, שסכנתם אף גדולה מזו של כופרים “רגילים” משום שהם מנוונים את האסלאם מבפנים.  אידיאולוגיה זו הכשירה את הקרקע לטרור רצחני שמפעילות קבוצות טרור הנמנות על זרם זה כנגד אחיהם המסלמים במקומות שונים בעולם הערבי.  ואכן, הארגון המרכזי שהיה מעורב בתקיפה של מוצב משמר הגבול המצרי היה ארגון תכפירי  מצרי בשם אלתוחיד ואלג’האד. ארגון זה היה מעורב בהתקפות טרור בולטות במרחב סיני (למשל תקיפת מתחמי התיירות בטאבה באוקטובר 2004)

היבט מעניין אחר הקשור לפעילותן של קבוצות אסלאם מיליטנטי בסיני הוא הקשר עם עזה. מידע מצטבר מצביע על פעילות של קבוצות אחיות הפועלות בתוך עזה כמו למשל ג’יש אלאסלאם (צבא האסלאם) ג’לגלאת (ג’לג’לאת הוא “רעם מתגלגל” והמונח מופיע פעמים רבות בהמנונים של קבוצות אסלאם מיליטנטי. תופעת הג’לג’לאת מייצגת ככל הנראה התאגדויות של מיליטנטים אסלאמיים לביצוע פעולות טרור אד-הוק) ג’נוד אנצאר אללה, שראא מג’לס אלמג’אהדין פי אכנאף בית אלמקדס ואחרות. ממידע מצטבר עולה,שפעילים עזתיים של קבוצות אלה (שחלקם,אגב, היו או הינם במקביל גם פעילים במסגרת הצבאית של חמאס או ארגון הג’האד האסלאמי הפלסטיני) מעורבים גם בפעילות הקבוצות הסלפיות – ג’האדיות במרחב סיני. בין הקבוצות בעזה ובסיני מתקיימים קשרים מגוונים ושת”פ מבצעי.

אף כי חמאס ומצרים מציגים מראית עין של שת”פ בטחוני יעיל וקרוב, המציאות שונה למדי. התקיפה של המוצב המצרי היתה סטירת לחי מצלצלת לחמאס, לאור העובדה שהתרחשה ימים ספורים בלבד לאחר שראש ממשלת חמאס אסמעיל הניה הצהיר, כי חמאס תסייע למצרים בשמירה על הבטחון בסיני. בשלב זה ברור, כי התקיפה מטילה צל כבד על יחסי מצרים וחמאס.

קביעה זו מבוססת על מספר עובדות:

-          מצרים טוענת בגלוי כי פעילים מעזה הקשורים לקבוצות סלפיות ג’האדיות היו מעורבים בתקיפת המוצב המצרי, ותובעת מחמאס להסגיר לידיה בכירים הפועלים במסגרת קבוצות אלה בעזה.

-          אמצעי התקשורת המרכזיים במצרים מובילים מתקפה בוטה על חמאס, ופרשנים מצריים מתארים כיום את עזה כאיום לבטחונה של מצרים

-          מצרים סגרה את מעבר רפיח – המעבר היבשתי היחיד המחבר בין עזה למצרים ולמעשה לעולם – לתקופה של שלושה שבועות, תוך התעלמות מוחלטת מתחינות חמאס לפתוח את המעבר.

-          מצרים מונעת מעבר של סחורות ומוצרי גלם – בעיקר חומרי גלם משטחה לתוך עזה

תקיפת המוצב המצרי חתמה את ירח הדבש הקצר של חמאס ומצרים. נצחונם של האחים המסלמים בבחירות במצרים ובחירתו של מורסי לנשיא מצרים התקבלו בשמחה גלויה על ידי חמאס, שראה בכך הזדמנות למינוף אסטרטגי.  בין השאר,הניח חמאס כי מרחב התמרון שלו לפעול נגד ישראל יגדל כתוצאה לכך. הנחה זו התבררה כשגויה ביותר.

התגובה המצרית לאחר תקיפת המוצב הבהירה  לחמאס כי השלטון החדש במצרים מצפה מחמאס לייצר יציבות בעזה ולהימנע לחלוטין ממהלכים הרפתקניים מול ישראל. בנוסף, התביעה המצרית מחמאס להסגיר לידיה את מפקד ארגון צבא האסלאם בעזה ממתאז דג’מוש בחשד למעורבות בתקיפת המוצב הציבה את חמאס בסיטואציה קשה. במידה ויענה לתביעה המצרית, עלול חמאס למצוא עת עצמו במאבק דמים עם ארגון צבא האסלאם בעזה – ולא בפעם הראשונה: בשנת 2008 התחוללה התנגשות בין חמאס לארגון צבא האסלאם במהלכה נהרגו 11 מאנשי הארגון (כולל אחיו של מפקד הארגון ממתאז דג’מוש). התלקחות מחודשת עלולה לגרור למעגל הדמים ארגונים סלפים ג’האדיים אחרים בעזה שיש להם יש חשבון ארוך עם חמאס שמצר את צעדיהם ביד ברזל. בהקשר זה יוזכר כי באוגוסט 2009 ריסק חמאס את ארגון ג’נוד אנצאר אללה לאחר שמנהיגו עבד אללטיף מוסא המכונה אבו נור אלמקדסי הכריז על הקמת ח’ליפות אסלאמית בעזה. בקרב שהתחולל במעוז הארגון במסגד אבן תימיה והשכונות הסמוכות לו בדרום עזה נהרגו עשרות ונפצעו עשרות, רבים מהם אזרחים.

חמאס אינו רוצה בעימות גלוי עם הארגונים הסלפים-ג’האדיים ברצועה, ומצד שני אינו רוצה למתוח עוד את החבל – המתוח ממילא – עם מצרים. כמוצא ביניים, עצר חמאס בעקבות המתקפה על המוצב המצרי מספר בכירים בזרם הסלפי ג’האדי בעזה בתקווה לשכך בצעד זה את זעמה של מצרים.

מזוית אחרת, חמאס יוצא נשכר במידת מה מתקיפת המוצב המצרי. הגם שהקבוצות הסלפיות ג’האדיות הפועלות בסיני ובעזה אינן מציגות איום משמעותי לשלטונו של חמאס, הן בהחלט מהוות מטרד לא קטן עבורו. המהלך הצבאי המצרי בסיני מחליש את הקבוצות הללו ודבר זה משרת את חמאס.

מצרים נחושה יותר היום לפעול בתקיפות רבה יותר מול אתגר הטרור בסיני וזאת מכמה סיבות:

-          טבח 16 השוטרים המצרים בזמן סעודת תום יום הצום היכה בהלם את מצרים. הכבוד הלאומי המצרי נפגע קשות והציבור המצרי הנסער תובע נקם, שיקום ההרתעה, ומימוש והריבונות המצרית בסיני

-          נשיא מצרים מודע לעובדה שהוא תחת זכוכית מגדלת: המצרים מצפים ממנו להציג תוצאות מוחשיות בהתמודדות עם האתגרים החברתיים והכלכליים העצומים של מצרים. ללא יציבות ובהיעדר תחושת בטחון וסדר, לא ניתן יהיה להתמודד עם האתגרים הכלכליים והחברתיים העצומים של מצרים. טרור מבית בודאי לא יסייע להתמודדות עם המשימות העצומות

-          קבוצות הטרור בסיני פועלות גם בערי מצרים המרכזיות, ומהוות אבן שואבת לפעילי טרור מצריים ואחרים. אם לא יבלמו וירוסנו, יזרעו קבוצות אלה טרור ברחבי מצרים שיגדיל את האנרכיה הקיימת ממילא, ויציגו איום גובר והולך על בטחונה של מצרים

לעת הזו נראה כי מצרים נוקטת במדיניות דו-מסלולית ביחס לאתגר הטרור בסיני:

במסלול אחד, מצרים מקיימת בימים אלה מבצע צבאי בשם “נשר” במרכז וצפון סיני. בשלב זה נראה כי מדובר בפעולה צבאית מוגבלת בהיקפה ובמאפייניה. הערכה זו נתמכת גם על ידי בחינה של מאפייני המבצע עד כה (סד”כ, איזורי פעילות וכו’) וגם בהצהרות של דוברים מצריים רשמיים שהודו כי עקירת תשתית הטרור בסיני היא משימה שיכולה לארוך שנים.

בהיבט הצבאי נראה כי הפעילות המצרית בסיני תתמקד ב:

-          פיתוח וחיזוק יכולות מודיעיניות- סיכוליות טקטיות

-          הידוק אמצעי הבטחון והבקרה בצירים המובילים לסיני

-          צמצום פעילות מנהרות ההברחה בין עזה לסיני תוך החמרת בקרה ואכיפה על מנהרות שתותר המשך פעילותן

-          הפעלת יחידות מובחרות המתמחות בלוחמה בשטח בנוי ובפעולות כירורגיות

-          שימוש באמל”ח בעל ברמת דיוק גבוהה במטרה לצמצם ככל הניתן פגיעה באזרחים

במקביל למסלול הצבאי, ממקדת מצרים את עיקר המאמץ  בערוץ דיפלומטי, ומנסה להגיע להבנות עם ראשי השבטים בסיני בתקווה לשפר את המציאות הבטחונית בחצי האי. ביסוד הגישה הזו ניצבת ההערכה המצרית כי הנזק הפוטנציאלי הגלום במהלך צבאי רחב היקף ומסיבי רב יותר מתועלתו: המצרים חוששים כי מבצע צבאי רחב יגבה קורבנות אזרחיים רבים והדבר יתסיס עוד יותר את האוכלוסיה הבדואית שממילא עויינת לשלטון. מצרים עלולה להסתבך במעגל דמים קשה ביותר בסיני שעלול להתפשט למרכזים גדולים נוספים במצרים. עליה במספרם של אזרחים הרוגים בערי מצרים תעמיד את מצרים בסיטואציה קשה ביותר גם בזירה הבינ”ל.

נראה שדגם זה של מדיניות דו מסלולית קרי : מהלכים צבאיים מדודים בשילוב של הסכמים והבנות עם ראשי השבטים שיגובו בהפניית משאבים גדולים יותר לפיתוח חצי האי, יאפיין את מדיניותה של מצרים בסיני בעתיד הנראה לעין.

ישות האסלאם המיליטנטי שהתבססה בסיני לא תיעקר בקלות מהשורש. קבוצות הטרור הסלפיות ג’האדיות– הן בסיני והן בעזה – ימשיכו בתכנון וביצוע פיגועים נגד יעדים מצריים ויעדי תיירות בתוך סיני ובמקומות אחרים במצרים, והן כנגד יעדים ישראלים בסיני ובישראל, והן מציגות איום בטחוני גובר.


הספירה לאחור במצרים לקראת 30 יוני





27 יוני 2013



הספירה לאחור במצרים לקראת ה -30 ביוני 2013


המתח גואה במצרים.

ביום ראשון 30 יוני צפויות הפגנות ענק בקהיר. הפגנות אלה הינן שיאו של קמפיין מחאה ציבורי השוטף את מצרים בחודשים האחרונים תחת השם “תמרד” (מרד) בתביעה להתפטרותו של נשיא מצרים מחמד מרסי.

מצרים חווה טלטלות פנימיות עזות ביותר, משבר כלכלי חמור ואנרכיה גוברת. בדצמבר 2012 פרסמתי מאמר באנגלית בכותרת “לאן מועדות פניה של מצרים?” ובו אני מנתח את המצב במצרים. המסר העיקרי שלי היה שמצרים נכנסת לשלב ארוך של טלטלות עזות שעה שהעם המצרי מנסה להגדיר קונסנזוס וחוקי משחק פוליטיים. המציאות במצרים מאמתת את הערכתי.

משקיפים במצרים ומחוצה לה צופים כי אירועי המחאה המתוכננים ל 30 יוני יהיו עוצמתיים יותר מכל מה שחוו המצרים עד כה, עד כדי סכנת התלקחות אלימות פנימית בלתי ניתנת לשליטה. חלק אף טוענים כי מצרים מצויה על סיפה של מלחמת אזרחים.

האם אכן מצרים מצוי על סיפה של מלחמת אזרחים ?

לדעתי התשובה היא שלילית. שורה של גורמים כגון: המרקם החברתי פוליטי של מצרים, מגוון רחב של אמצעי ביטוי ומחאה, פעילות גוברת והולכת של ארגוני מגזר שלישי המניחים יסודות להופעתה של חברה אזרחית תוססת במצרים, תחושת הלאומיות המצרית החזקה , ההומוגניות של אוכלוסיית מצרים (בשונה למשל מהרב עדתיות של מדינות ערביות כמו סוריה, עירק ולבנון) וגורמים נוספים – כל אלה מרחיקים את הסכנה להתלקחות מלחמת אזרחים במצרים.

לכל זאת יש להוסיף גורם עוצמתי ביותר במצרים והוא כמובן הצבא המצרי, שנהנה מכח פוליטי וכלכלי חזק ביותר ונתפס על ידי מרבית המצרים כגורם מאחד הניצב מעל למחלוקות. עד כה אימץ הצבא מדיניות של משקיף ולא התערב כמעט במתרחש במצרים. המשך המציאות הסוערת יכולה להביא לשינוי בעמדתו של הצבא. למעשה, הצבא הוא הגוף היחידי במצרים כיום שמסוגל לבלום את האנרכיה הגוברת.

במידה ואירועי ה – 30 ביוני יציתו אלימות בלתי נשלטת, יש סבירות גבוהה שהצבא המצרי יתערב בנעשה במטרה לייצב את המצב. אולם, בסופו של דבר, על העם המצרי להתוות את דרכו ואת עתידו. התהליך לבניית עתיד למצרים ימשיך להיות מאופיין בעימותים ומתחים רבים שימשיכו לייצר טלטלות פנימיות בארץ הנילוס.




Get every new post delivered to your Inbox.

Join 699 other followers